עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryיש מאין חלק ב

יש מאין חלק ב שח

Yesh Meayin part 2 308 · יש מאין חלק ב · free full Hebrew text

Open in the reader →

שלהם לאחר הפסח גם קודם שעשאום כגוים ולפיכך אף שעברו ב' אפיות דהשתא ליכא לאסור חמצן משום חמץ שעבר עליו הפסח עכ"ז יש חשש אחר אם עיקר השאור משלהם דפירותיהן הם דמאי ודינן כע"ה כמבואר במס' דמאי והשאור דלטעמא עביד תערובתו אסורה עד לאחר ג' אפיות דוקא שאז מתבטל, זהו ביאור דברי העטור לענ"ד, והשתא מרן בב"י נרגש אולי תיסק אדעתין דהעטור מדבר על כותים דאחר הגזרה דדינם כגוים והחשש הוא בשאור דידהו משום פת נכרים הפך מה שהעלה לזה כתב י"ל דהתם משום חשש מעשר המעורב וכו' כלו' דהא התם לא מיירי בחמצן של עוברי עבירה אלא משום מעשר וא"כ דכוותה גבי כותים החשש הוא משום מעשר ויגיד עליו רעו, וא"כ בכותים דקודם הגזירה איירי וזאת אגיד להדר"ג כי בב"י שלי כתוב עכו"ם במקום כותים, וקודם ראותי הדברים ברי"ו עלה בדעתי אולי הדברים אמורים בעכו"ם הלוקחים תבואה מישראל דאותם פירות חייבים במעשר ואפי' במרחן גוי אם הגיעו לעונת המעשרות ברשות ישראל חייבים במעשרות מדבריהם ועיין להרמב"ם בפ"א מה' תרומות וביו"ד סי' של"ב ס"ו וראיתי בב"י ישן כתוב כותים ולא עכו"ם ככתוב ברי"ו, אלא אחר התבונני בשורש דבר נ"ל דמ"ש ישר הולך ואם שגיתי אתי תלין משוגתו, ואתו הסליחה אשר לא באתי לחצרות קדשו לדבר פה אל פה כי אין לי פנאי, דברי ידידו המכבדו כערכו הרם: הצ' אליהו ילוז ס"ט סימן ח' רא"ג מר שד"ר הרב המובהק זרע רב כמוהר"ר אור החיים אלחדיף נר"ו יאיר כיר"א אחדשו"ט לפי רוב הארבה, אין לדבר קצבה, וצל"ה גם היא לכל דרכיו משכיל וה' עמו ושב אל מחנהו חי ומלא ברכת ה' אכי"ר

תמול שלשום קבלתי פר"יש מכת"ר ע"י ידידינו רב ספר"א הי"ו חן חן. והנז' הגיד לי מילי מחיי'ם כי ביקש אותו לחוות דעתי הקצרה אודות בקשת רבני ירושלם ת"ו לעשות חדשה בארץ לתקן קופות חדשות בשם

רמב"ה לעניי ירושת"ו אם הדין עמם או לא, ובתחלת המחשבה לא נתנני לבי להטפל בזה מכמה סיבות, הא' למה זה תשאל לשמי מי אני ומי בית אבי פחות שבערכין ודבר זה הניחו לו כבודו בגדולים, ועלית על כולנה שכת"ר יודע כי אני בגולה פה פקעין ת"ו ואין שום ספר פה עמנו לא ש"ם ולא טורים וכ"ש ספרי האחרונים המאירים את העינים בדבר הלכה ואין אומן בלא כלים ובנס נמצא רק הש"ע הקצר פה של ח"ר שמעון אשכנזי הי"ו השו"ב של הכפר אמנם הדרי בי שלא להשיב פני כת"ר ריקם ובפרט כי לא אוכל להתאפק על עלבון הבת היקרה עי"ק חמד זו טבריא ת"ו ורדיפתה אשר נרדפה על לא חמס ונזכרתי כי כדמות שאלה זו מלפנים נשאלה ממני אודות הפרש שהיה בין האשכנזים הי"ו ובו בפרק גם אנכי הדל נמנתי להשיב ועתה חפשתי בפ' כל כתב'י הנמצאים ואמרתי למגמר מעתיקא רק חשבתי דרכי לבוא בדרך קצרה ואלקטה באומרי"ם רק מה שנוגע לעיקר דיננו ולהשמיט הפלפולים דמאי נ"מ ולא עליה דמר עודנו חלוש המזג וטריחא לי מלתא ולזה אמרתי לבוא באותיות שתים אלה רק להעיר לו אזן בלמודים וישמע חכם ויוסף לקח וזה החלי

הנה ראיתי ונתון אל לבי כי יש אבני נגף לעצור מטרתם זאת עפ"י הדין מתלת טעמי או ארבע כאשר נבאר בע"ה

הטעם הא' משום עני המהפך בחררה המוזכר בקי' בריש פ' האומר ופסקו' הפוס' בחו"מ סי' רל"ז עש"ב וזה שייך אפי' אילו בתחלת קביעות הקופות אשר קבעו קדמונינו ז"ל וריצו בני חו"ל עליהם עד דאיפייסו ובאו גם בני ירוש' תכף לעשות גם הם כן היו יכולים לעכב מדי"ז דאחר דפייסום ואיפייסו הו"ל כפיסוק דמים המוזכר שם דאז לא יוכל שו"א ליטול החררה מהמהפך בה מפני חמת