יש מאין חלק ב שו

היוצאים ממנה דהו"ל שאובין והגם דתחלתו בא ממעין הנה לגבי טבילת כלים אין הבד בין מעין למקוה וכמ"ש בטור עיון בבאה"ט סקי"א ולגבי דין שאובין נמי כיון שנעשו שם מדעת אדם עיין בס"ח ובבאה"ט במעין המקלח לתוך הכלי דגם אחר שיצאו ממנו המים אין טובלים בהם ומזה תבין לבנין העליה ע"ג עליה שכתבת להכשיר טבילה באמבטי הזה גם בלי היות בה מ' סאה ע"ו חבורו למעין בברזות המביאים לו מים מהבריכה הקרה והחמה והם תחלתם בא מהמעין וציינת למ"ש רמ"א סו"ס ל"ו ומ"ש עליו הש"ך ואמרת דגם הכא בצירוף שתי הברזות דבריכה חמה וקרה יש כשפופרת הנאד והוי חבור וכו' שהוא טעות דמלבד מ"ש שאין טבילה בכלי אפי' במי מעין עוד בה לא ידעתי איך מצא בצירוף שתי הברזות דהוי חבור כי החבור צריך להיות בשעת טבילה ואם הם סגורים בעת טבילה הרי מעין לחודיה קאי ואמבטי לחודיה קאי ולא דמי אפי' למים הבאים ע"י גלגל ועיין בס"י גבי הפסיק ראש הקלוח וז"פ. ורחוק להיות שיפתחו הקר והחם בבת אחת כל זמן טבילתם כמובן ועוד מי יעמוד בסוד לדעת דגם בתחלת חבור הצנורות היו פתוחים אותה שעה ומי הגיד שלא עמד בשום מקום ממשך הצנורות דבר הממעט שיעור שפופרת הנאד דאפי' הוי מבריות המים ממעט וגם מספק אם רחב כשפו"ה או לא כתב הנוב"י ז"ל דפסול ובפרט דקרוב לודאי שהבריכה החמה סוגרים אותה בברזא המביאה לה מהמעין בעת שתתמלא מפני שלא ישפכו המים על גדותיה וגם כדי שתתחמם מהר ואז לא נשאר פתוח רק של הקרה לחוד שהוא פחות משפ"ה ואינו חבור ומאין יבא תשלום המ' סאה ונפל הבנין שבנה ארצה ואין מקום להיתר מקוה זה וישתדלו למקוה כשר ומקוה ישראל ה' יושיעם בעת צרה: סימן ו'

אודות ספקו שנסתפק אם יברך על אלו ברכת המילה ואשר קדש ובאותה המילה סדר הג' על ג' כסאות ובירך על הישראלי ונתכון לכלם ודאי ופה עשה אישר חיליה דמר אבל ספיקו על יחיד הבא מן הנכרית נראה שאון שום ספק דכיון דהטעם שאין מלין אותו בשבת הוא מפורש בירושלמי משום דולד שפחה כמותה ויש לו דין גוי כאמו וכי מברכין על מילת הגוי רק נראה שאם יגיד לאביו בלחש שיש לו דין גוי ותהיה כונתו בזאת המילה לגיירו וכשיתרפא יטבילנו לשם גרות אז נראה דיוכל לברך אקב"ו למול את הגרים דהא הדין מפורש בסי' רס"ח ס"ז גוי קטן אם יש לו אב יכול לגייר אותו שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו וע"ש בפת"ש דאע"ג דאם הגדול יכול למחות מ"מ מברכין בשעת טבילה (אמר טבילה ולא מילה נראה משום שיכלול גם האשה שאין שם רק טבילה): ומה שכת"ר משתדל לעשות מקוה ועשות יסוד לזה שבכל אופן צריך שלא יהיו המים נשפכים להדיא למקוה מהצנור שהוא דבר המקבל טומאה אלא יהיו נשפכים על הקרקע על צנור של עץ הרחוק מן המקוה שע"ו יהיו נמשכים למקוה כמ"ש מרן סי' מ"ז ונסתפקת רק משום הברזאות הקבועות בצנורות אם מפני זה נחשבים הצנורות כלי ועוד אם מכח זה נחשבים המים שבצנורות שאובים ועוד מפני שיש סדק בין צנור לצנור ומחזיק מעט מום אפי' שהוא כל שהוא לא רביעית ובסי' ל"ו כתב מרן דבשל עץ אם חקק בו גומא כ"ש המים שבו הרי הם שאובין משא"כ בשל חרס ומסתפק בסדק זה אם דינו כשל עץ או כשל חרס ע"כ ספקותיך. ולזה אשוב על אחרון ראשון מה שנסתפקת על הסדק איני רואה ספק בזה לא למר"ן ולא למורם אם הסדק אינו מחזיק רביעית דטעם בשל עץ בכל שהוא מפני שראוי לחקוק בו יותר וה"ל כאלו חקק משא"כ בשל חרס שאין ראוי לחקוק בו יותר וכן מפורש בב"י והאחרונים ואפי' אם סדק זה מחזיק רביעית מ"מ כיון שנעשה בלי כונת אדם ולא ניח"ל בהכי להיות מקבל מים אין זה קבלה לעשות שאובין כמ"ש מור"ם בהגה ובד"מ ע"ש ובב"י בארך ואודות