יש מאין חלק ב שה

דאיכא הכא זכות דדמ"ד ובזה כתב הפני"ץ ז"ל בח"ה דלגבי דד"מ מה תועיל ק' ס' הפוסק דכיון דהמלך גזר שלא תועיל הקניה בלא חוגי"ט והוא קבל ס' הפוסק מה תועיל לו והרה"ג כמהר"א פאלג"י ז"ל קלסיה בזה ע"ש וא"ת הניחא אי הויא דמ"ד בלתי שום חולק אנה"ן מפקעת ק' ס' הפוסק אבל הרי היא עצמה י"ס דלא הוי דינא ונמצא זה תלוי בזה, אי מפקעת קבלה ומצי לומר קי"ל או לא אבל י"ל דלא ליהוי אלא כס' דחזקה מי מוחזק הנה הכא מלבד דלמרן והרמב"ם דמ"ד וכיון דלדידהו הכי ס"ל אנן דאזלינן כוותייהו לדידן ודאי הזוכה בד"מ הוא המוחזק עוד קי"ל דכשיש ס' בחזקה אזלינן בת"ר והכא הרוב הם הסוברים דמ"ד וגם דלא בעינן רובא רק בחזקת קרקע אבל במטלטלים כנ"ד אפי' בתרי התפוש הוא המוחזק כידוע. סוף דבר אחר כל הדברים האלה ודברי רבותנו בעניינים כאלה ודאי כי נכון היה לטרוח עם הבע"ד לפשר ביניהם לצאת י"ח כל הפוס' וכמו שראיתי לכמה מהפוס' ובראשם מהראנ"ח ז"ל כתבו נכון או טוב לפשר ובלא"ה מצוה לבצוע תחלה אבל לא יתקעו עצמם לומר יקוב הדין את ההר בזה הנה מכל האמור מוכח דהלוה זכאי בדינו לפרוע דוקא כערך הראשו' כי יש לו לסמוך על הסוברים כן ולומר קי"ל בשטרי הלואה משום נד רבית ומשום צד גזל ובשטרי מכר והטבה משום צד גזל ותנאי אין כאן וגם אם יש תנאו י"ל דאונסא כהאי לא שכיח ולא אסיק אדעתיה בעת התנאי וגם מצד גזרת המלכות וקצבתם לפרעון החובות ותקנת רז"ל לפשר לאו דינא היא רק תקנה וכבר כתב החק"ל שם במ"ב סי' ט' דלא תקנו זה רק בקושטא וסאלוניק וי"ל דדוקא למקומם תקנו וכמ"ש דהלל לדריה הוא דתיקן ומצד ק' הפוסק כיון דלא ידע כמה מחיל יש לו לסמוך בזה על מהרימ"ט וחביריו ז"ל וככל הכתוב לעיל ולכן אם יסכימו עמי בזה רבני הדור הי"ו גם אנכי אהיה סניף ומתאבק בעפר רגליהם וצוי"מ: סימן ה' מתוך התשובה תובן השאלה

חמותי ראיתי אותיות מזהירות במ"ש להציל בנות יש' ממכשול ותלה נימא בנימא להתיר להם המקוה דנדונו ולולא כי זחלתי פן יאמר שתיקה הודאה היא אין עתותי ספורות אבל מסבה הנז' הנחץ השיאני גם בערבי פסחים שלא תצא תקלה ח"ו ואומר כי היסוד שהניח שהאמבטי כיון שיש בו נקב יצא מדין כלי כמ"ש בש"ע סי' ר"א אפי' אינו קבוע בארץ לדעת הרא"ש והר"ש דלא כהרמב"ם והש"ע לא כיון יפה דאפי' אם היה הנדון דומה מאן ספין לזוז מדעת הרמב"ם והש"ע שקבלנו הוראותיהם בפרט בענין נדה החמורה בכרת ובפרט בטבילה תוך הכלי דהיא דאוריתא ואינה כשאובין די"ס אפי' שאובה כולה מדרבנן ובפרט דאין הנדון דומה לדעת נוב"י תנינא יו"ד סי' קמ"ב שכתב דלא איפליגו התם אלא בנוקב כלי ואין דעתו לחזור לסותמו אבל בחושב שיחזור לסתמו כגון הנך ברזא שעושים לאמבטאות אין זה מבטלו מתורת כלי ואע"ג דהבית אפרים סי' נ"ב וחת"ס הבי"ד פת"ש סק"ז חלקו עליו מ"מ לא יכלו לעשות נגדו ובקשו עצות אחרות לנדונותיהם ע"ש לא עוד אלא דא"א לאמבטי זה להיות מתחלתו בלא נקב כי ממנו ינקו אותו כל פעם ובלעדו אין עליו שם כלי וכמ"ש בא"ח סי' קנ"ט בכלי שיש בו ברזא שאעפ"י שמסירים הברזא גם אותה שעה נק' כלי ובזה הודה גם הבית אפרים עיין לו בגוף התשובה ולפ"ז גם הרא"ש והר"ש יודו בזה שהוא כלי מתחלתו ע"ס וא"כ חזר הדין דאין טובלין בכלי מה"ת ועיין לנוב"י שם ורע"ק איגר בסי' ל"ט שאפי' בקבעו ולבסוף חקקו דלהרמב"ם ודעמיה נמי ס"ל דאין לו דין כלי מ"מ כתבו הם ז"ל דלא נאמר זה רק לשלא יפסול השאובין בו אבל לטבול בתוכו לא ובנפול יסוד נפל הבנין שבנה דבריכה החמה שממנה בא המים כיון שהיא נקובה אינה פוסלת המים שנשאבו בה דכיון דבלא נקב זה אין עליה שם כלי א"כ אדרבה מכחו הויא כלי ולא יכול לטבול בתוכה ולא במים