יש מאין חלק ב שג

שט"ד אפי' שתהיה ס' זרה ויחידאה וכו' ובזה כתב באמ"ח מוצירי ז"ל ח"ב יו"ד סי' ג' דבקבלה כה"ג ל"מ תו לומר קי"ל ואמת כי שם כתבו תרי מרבנן דכשיש חשש הבית ל"מ קבלתו זאת להתיר רבית וגם הרב ז"ל לקמיה הודה להם בזה אבל זה יושיענו בשטרי הלואות דשייך מח' בחלוף המטבע משום רבית אבל בשטרי מכר והטבה דאין שם רבית רק משום דררא דממונא הרי כתב דמהני והתקינו כן להנצל מטענת קי"ל וגם אדמ"ק ח"ב ח"מ סי' ט' וכהונת עולם סי' א"ך הזכירו קבלה זאת וא"כ כשאנחנו מוצאים מח' בזה הרי נפל פתא בבירא מלומר קי"ל

אלא שיש זכות תולה מהגאון חק"ל ז"ל במ"ב חח"מ סי' י"ב שהחליש כח קבלה זו דל"מ לאורעי כח המוחזק וכתב שטעם הסוברים דמהני שמדמים זה לקבל עליו קרוב או פסול דמהני כמ"ש בסי' כ"ב ודחה דהתם נמי ל"מ אלא אם ידון לו כד"ת אבל אם יקבל לדון לו שלא כד"ת מי יימר דמהני והכא דין תורה הוא המע"ה ואיך יקבל לדונו שלא כדין (וכ"ן לחלק דהתם נמי ל"מ לדעת הטור בדעת הרמב"ם זולת אם נגמר הדין וכבר הוציא הממון משא"כ כשעדיין לא נגמר הדין ולא יצא הממון יכול לבטל מקבלתו) וכתב עוד ראיה דל"מ מתשו' מהרימ"ט ח"א סי' קכ"ב שכתב דהא שכותבין יד בעש"ט עה"ע ל"מ משום דלא ידע דמחיל ועיקר שרשוהי מהך דר"פ הזהב דאמר רב האומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה יש נו עליו אונאה ומסיק דאפי' לר"י דאמר ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה תנאו קיים שאני התם דידעה ומחלה הכא מי ידע דמח"ל ע"כ והחק"ל ז"ל הוסיף לפלפל בזה ולבסוף תמה דמאי שנא דגבי אונאה פסקו הפוס' כרב משום דלא ידע דמחיל ואילו בתנאי שלא יירשנה אע"ג שכתבו התוס' דשייך לא ידע דמחיל דהא ל"א ידעי אם תמות הוא קודם ואעפי"כ פסקו הפוס' דלא ירש והתנאי קיים והביא תי' לזה מהכנה"ג וגם אסף להקת הפוס' דס"ל דבירושה שייך דידע ומחיל דלא כהתו' ובזה אישר וחיזק דברי מהרימ"ט ז"ל והגם דאנן בדידן אכתי לא נודע לנו החילוק בין תנאי האונאה לתנאי הירושה לעד"ן דזה תלוי בפי' מי ידע דמחיל כי רש"י פירש מי ידע דאיכא אונאה הוא סבור דאין כאן אונאה עד כאן. משמע דהעיקר תלוי רק שידע שיש שם אונאה ואמ"ל אין לך עלי אונאה ואעפ"י שלא הודיעו שיעור האונאה ידע ומחיל דומיא דתנאי שו"ך דכיון דידעה שיש לה ולא ידעה השיעור ששייך בהו יוקו"ז והודיעה שאין לה אעפ"י שלא ידעה בכמה מוחלת תנאו קיים ותנאי הירושה ג"כ דומה לזה שיודע הוא שדינו לירש אעפ"י שאינו יודע אם ישיג הירושה תנאו קיים ואעפ"י שבברייתא מפורש דבעי שיאמ"ל חפץ שאני מוכר לך במאתים אינו שוה אלא מנה לאו דוקא ודי כשיאמר שיש בו אונאה ואין לך עלי אבל הרמב"ם בפי"ג ממכירה ובח"מ סי' רכ"ז שכתבו בזה"ל בד"א בסתם (אז יש לו עליו אונאה) אבל במפרש אין לו עליו אונאה כיצד שאמ"ל חפץ זה שאני מוכר לך בק"ק אינו שוה אלא מנה וכו' נראה דלדידהו הברייתא בדוקא ובעי שיודיעו שיעור האונאה כי פי' מי ידע דמחיל לדידהו שאינו די לידע שיש הונאה אלא שידע בכמה מחל ומ"מ אם שיטור האונאה ברור לו הרי ידע כמה מחל הגם שלא פירש לו ולזה שו"ך שרגילים הם שלא להשתנות בערכם הו"ל כפירש ותנאו קיים (ובזה מתרצא קו' הלח"מ על הרמב"ם דמאי שנא באומר שלא תשמיטנו שביעית דאע"ג דלא ידע אולי יפרע קודם שביעית פסק בע"מ שלא תשמיטני שביעית שאינה משמטתו והרי לא ידע דמחיל די"ל דכיון דעיקר החוב ידוע לו אעפ"י שלא ידע אם יגיע לשמטה מיקרי ידע ומחיל) וכן בירושה שבעיקר החיוב אם אינו ידוע אם יירש אבל ידוע כמה יירש יש לדון דהו"ל כמפרש וידע ומחיל ועיין במ"מ פי"ג ממכירה שכתב מח' בין רמב"ם לאחרים בפי' הברייתא אי היא דוקא או לאו דוקא ועין במח"א ה' מכירה סי' י"ד כתב בזה והעולה מזה די"ל שבזה תלוי מח' מהרימ"ט וחביריו בכתב יד בעהש"ט עה"ע דמסתברא כהרמב"ם והש"ע דכיון דלא פירש שיעור הנזק (וכן בקבל' ס' הפוסק) נ"מ מידי ואינהו סברי כרש"י ותוס' דכיון