יש מאין חלק ב ש

כסך שיעלה לסך שהיה בשעת ההלואה וזה מצילנו מחשש תנאי דמהרימ"ט ז"ל דהכא לפי הנראה הוי איפכא כ"ז כתבתי לזכות הלוה מצד דין רבית ומלבד זה הנה הגם כי הרא"ש בכלל ע"א ס"ח והטור בנו בח"מ סי' ע"ד בתשו' הקוראנדום כתבו בפשיטות כדברי הסמ"ע ועיין בב"ח פי' כדבריו ממש מ"מ מצאנו נגדם אילן רבה ותקיף המאירי ז"ל הוב"ד בש"מ לב"ק על דצ"ז ע"ב שכתב להדיא על תוס' המטבע במשקלו וז"ל וכן הדין לדעתי בנתוסף המטבע או פוחת בערכו אעפ"י שלא נתוסף במשקלו ע"כ וכמחלוקת הראשונים בזה כן מחלוקת האחרונים עי' בכנה"ג ליו"ד סי' קס"ה ובח"מ סי' ע"ד ובמט"ש שם מערכה מול מערכה מהם שוה להם תוס' ערך כתוס' משקל ומהם מחלקים ממשקל לערך ופלא ששום אחד לא זכר דברי המאירי והחק"ל ז"ל בח"מ סי' קנ"ד אשר צלל במים אדירים בהוספת הערך ובירר כל דברי הפוס' בזה ונטה דעת עליון דזה בכלל היתר הלוואת מטבע במטבע ואפי' אם דינו כסאה בסאה מותר עפ"י יסודות ההיתר שבה וגם בקבעו זמן החליש ס' הרמב"ם מריבוי החילוקים שכתבו הפוס' בה והחליט מזה שאין ללוה לזכות בקי"ל בזה ובכל דב"ק לא זכר ס' המאירי והוא פלא כי אין דבר נעלם ממנו ז"ל אלא שראיתי לו במ"ב לח"מ סי' ט' שנשאל בהוזל המטבע בערכו אי משלם הלוה כהשתא דהוזל במשקל או כערך שעת ההלואה ואחר הפלפול בדקפ"ז ע"ב אסיק דמשלם כזולא דהשתא אלא שעמד לנגדו ס' המאירי דס"ל שהוא כמו פחת המשקל ותמה אמאי והא הו"ל מטבע במטבע ומ"מ גמר אומר דזה לא נמלט מספק ע"ש וא"כ לדב"ק אלו יש למוחזק לומר קי"ל ובהוספת הערך נמי ואמר הלוה קי"ל כיון שיש תוספת יותר מחומש והוזלו הפירות ולא יפרע אלא כערך הראשון ובסי' קנ"ד שביטל טענת קי"ל אינו אלא לגבי ס' הרמב"ם בקבע זמן שמצא כמה ריבוי ספקות בה. ואנן גם בכגו"ד רואים אנחנו סוגיין דעלמא והספרים מלאים זה דכל שאתה מרבה ס' וס"ס אין מוציאין מיד המוחזק וגם הרב אבני האפוד ז"ל הנד"מ בסי' בענינים אלה זיכה בקי"ל

אפס כי עז מה שנמצאים בבעלי דינים אלו שלוים בהכשר דהיינו שראובן לוה משמעון סך כו"ך לירות ומוכר לשמעון קו"ט בסך זה וחוזר ושוכר המקנה בכו"ך לזמן פ' ומתחייב שבכלות הזמן מחויב לחזור ולקנות ממנו בסך פ' וכו' דנראה דאין בזה משום רבית כמ"ש מהרימ"ע יו"ד סי' ק"ג לגבי שכירות ומהר"א ששון סי' קנ"ג בס' אורים גדולים מלימוד קצ"ט ואילך לענין מכר והטבה ע"ש והלח"ר סי' י"ג השאיר דב"ז בספק ע"ש וא"כ אחר שאין כאן חשש רבית לכאורה נראה שישלם הלוה היוקר ולמאי ניחוש

אבל במעט התבוננות י"ל דנהי דחשש רבית ליכא ענין גזל איכא דהא זיילי פירי וגם בערך הלירא מגופה יש תוספת יותר מחומש ועין למהרימ"ט שם ביו"ד סי' מ"ד ואה"ע סי' ב' שעמד בזה בחילוף המטבע שהוסיפו במשקלו או פיחתו דמלבד חשש רבית יש משום גזל דל"מ להרמב"ם והרי"ף והרא"ש שדנו בפחת המטבע שישלים הלוה הפחת כדין ההוספה שמנכה והרי בפחת אין חשש רבית אם לא משום גזל אלא גם להראב"ד דס"ל דמשונה הפחת מההוספה אין זה כ"א כשלא יש זולא דפירי והוספה יותר מחומש אבל כשיש שניהם פשיטא שגם הוא יודה שיש כאן גזל גמור ובהוספה הלוה ינכה ובפחת ישלים ע"ש והא ודאי דמ"ש שם ביו"ד סי' מ' לדון בתוס' משום רבית ולא זכר ענין הגזל הגם דהיה תוס' כ"ך בגרוש אינו אלא משום שהיה תנאי ביניהם בשעת הלואה בין יעלו בין ירדו וכל תנאי שבממון קיים ולא נשאר לדון מחמת גזל רק משום רבית שאין התנאי מועיל וכו' וכ"כ שם לגבי רבית דגוי דהיה אסור לקחת ממנו משום גזל שאסור לגוזלו כיש' לולא שקבל לפרוע מדעתו בזה פקע הגזל ומשום איסור רבית ל"ש בגוי ועיין למחנ"א הלכות מלו"ל סי' כ"ב שלמד כן ממהרימ"ט הנז' דיש איסור גזל ומה שלא עמד בזה בסי' מ' משום דהיה התנאי ופקע הגזל לפיכך לא עמד רק משום רבית ואין לומר שלא כ"כ מהרימ"ט רק כשיש הוספת משקל ולא בהוספה בערך שהרי בהך