יש מאין חלק ב רצט

היה להם שער קבוע היה מן הדין לפרוע ביוקר וכמו סאה בסאה אלא מכיון שקבעו זמן לפרעון הנה לדעת הרמב"ם ז"ל שגם בשהיה שער קבוע אסור והלוה יאמר קי"ל והגם שמהרימ"ט ז"ל שם פליג עליה מתרי טעמי או משום דכל שיש תנאי ברור (בין יעלו בין ירדו) לא אתי ס' אבק רבית ומפקע לחיוב ברור ועוד דגם הרמב"ם לא אמרה רק שקביעות הזמן לטובת המלוה אבל גם כשיחזיר הלוה תוה"ז ניח"ל למלוה אין כאן איסור ע"ש וכן חילק הרה"ג מהרש"ח סי' ז"ך מ"מ י"ל דגם מהרימ"ט ומהרש"ח לא חלקו בדעת הרמב"ם כנז' זולת כשברור דהמלוה ניח"ל אם יחזיר לו תוה"ז ואנחנו הרואים כמה פעמים שהלוים רוצים לפרוע והמלוים אינם מקבלים רק עד כלות הזמן ובפרט שיש אילן גדול כמהרי"ב ז"ל שמחמיר ואינו מחלק בזה ואי מ"ש ז"ל דלא אתי ס' אבק"ר ומפקע לחיוב עינא דשפיר חזי להרב דב"מ ח"ב סי' ד' והבי"ד באמ"ח מוצירי ח"ב ביו"ד סי' ג' דגם בס' אבק"ר רבו החולקים על מהרימ"ט ומהרש"ח ז"ל דמחשש רבית נפקע גם התנאי וגם הם לא אמרוה רק בתנאי ברור וס' אבק"ר אבל אם יש מי שסובר שיש בזה רבית קצוצה גם אם יש המתיר לגמרי יודו דלא מפקינן מניה (עין בש"ך יו"ד סי' קס"א אהך דאם תפש הלוה באבק"ר דמפקינן מניה כתב נראה דוקא דהוי אבק"ר לכ"ע אבל כשיש סוברים דהוי רב"ק אין מוציאין) ומעתה עין רואה בב"י יו"ד סי' קס"ה שבתוס' משקל י"א דהוי רבית קצוצה וי"א אבק"ר ומינה נדון לסוברים דתוספת מחיר כתוס' משקל וכמ"ש לקמן בע"ה לדידהו נמי יכנס בזה מחלוקת הנז' וי"ל דגם מוהרימ"ט יודה דתנאי לא מפקע איסור רבית אלא דלדידיה לא ס"ל להשוות תוס' מחיר כתוס' משקל אבל לדידן דאין בידינו להכריע בזה ודאי יש לחוש ולא נוכל להוציא מהלוה ובפרט לפמ"ש הדב"מ דרבים לוחמים על מהרימ"ט ז"ל גם באבק"ר ודאי יש ללוה קי"ל וכמ"ש הוא ז"ל ועין להרב דרכי נועם סי' כ"ד ולמ"ב גו"ר בח"מ כ"ד סי' אלף דמוכח שכיון שמיוקר המחיר איכא זולא דפירי וגם כשפורטים המטבע באחרים אנו מוצאים פרוטות יותר מחומש ממה שהיה מקודם אז לא גרע דינו מתוס' משקל דמאי שנא ועוד הנה גם מהרימ"ט ז"ל לא אמרה רק כשהתנאי היה ברור וכנדון דידיה שכתוב להדיא בין יעלו בין ירדו דאז נימא לא אתי ס' אבק"ר ומפקע חיוב ברור הגם דאין תנאי מועיל להפקיע רבית אבל בשטרי דידן מעולם לא כתבו כן והגם שכותבים שהפרעון סך פ' הוא לירות זהב עין טו"ת אין זה ענין לתשלום בין יוקרו או יוזלו רק שרוצה בתשלומין מאותו המין ואנה"ן לפי הערך של שעת הלואה ודב"ז מפורש בתורתו של מהרש"ך ז"ל בח"א סי' ס"ב בנדונו שהיה כתוב לשלם גרוש בגרוש ובעת הפרעון הוזלו הגרוש ודן שישלם כפי הערך שהיה בשעת הפרעון דהגם שרש"י ודעמיה כתבו בהתנה לשלם מעות במעות דמשלם ממטבע היוצא אין זה רק בזמן התלמוד שלא היה להם רק מטבע אחד והוקר או הוזל לפיכך אין לנו לפרש התנאי רק לענין זה שישלם לו כמו שהלוהו משא"כ בזמננו שיש כמה מטבעות זהב וכסף ונחשת אין כונת התנאי אלא שישלם לו מאותו המין שהוא טוב בעיניו ולא ממין אחר אבל מאותו המין ישלם לו כשעת הפרעון וטע"ז מספיק אפי' להוציא כ"ש להחזיק ע"ש ומינה לנד"ז דבשעת ההלואה וגם עתה יש כמה מטבעות לא היה התנאי על היוקר רק שיהיה הפרעון מאותו המין ולעולם לפי הערך משום דמצי למימר קי"ל כסוברים כן ולא עקרנא התנאי. ועוד נראה ללמוד בהני שטרי דידן שכותבין בזה"ל לפרוע בסך עשרה לי"פ וכו' שמלת בסך מורה התנאי להפך שאפי' אם יוקרו לא יפרע רק הסך שעולה ליו"ד לירות של שעת ההלואה וגם זה למדתיו מתורתו של הרב ז"ל בסי' ע"ב גבי הוזל המטבע דאע"ג שדרכו ז"ל לדון בזה לשלם כשעת הפרעון שם שהיה כתוב בסך גרוש כו"ך כתב מדלא כתב בכו"ך גרוש כונתו שיפרע לו סך שיעלה לכו"ך גרוש שהיו שוים בעת ההלואה (עין באו"ג לימוד קצ"ד בפסק מהרי"ק שנראה שלמד מדב"ק להפך ואין פנאי להתישב בו) וכן דן אחריו מהר"א ששון סי' קנ"ג ומינה לנד"ד שכותבין בסך שהכונה לפרוע