יש מאין חלק ב רצח

סימן ד'

פה בא"י כשהיתה תחת מלכות תורכיא מלבד שכל משא ומתן בתבואות וסחורות וכל כיוצא בזה היה מתנהל במטבעות תורכיא כסף זהב ונחשת עפ"י ערכין הידועים לכל אחד בחש' הלירא היתה גם הלירא הצרפתית עוברת בכל מו"מ בערך הקצוב לה שהוא עולה מעמ"ט לסך ט"ו שילין וחצי מטבע מצרי והיה מורגל שכל המלוים או רובם בין לוו כסף או זהב או נחשת מצרפים חשבון הפרטים בכללות לכמה יעלו לירות צרפתים וכותבים שפ' נטל מפי' סך כו"ך לירות פ' זהב עין טו"ת ובאו לידו במושלם עספ"א כי לא היו מקפידים לפרט כל מין בפני עצמו יען לא היה שום נפק"מ לא למלוה ולא ללוה בזה כי שם הלירא הוא מוגבל כמה גרוש או שילינג יש בו ומצוים כל המינים בלי חסרון ויתרון מזה או מזה והנה ידוע כי מסבת המלחמה הגדולה אשר כמוה לא נהייתה גזרה המלכות לאסוף כל הזהב להחליפו לבעליו במטבע כסף או נייר ואפי' ההולך ממקום למקום היו חוקרים אם יש לו מחליפים לו כנז' ואם יטמין היו קונסין אותו על זה ומזה עלה מחיר הזהב במטבעות ואפי' בתכשיטין וגרוטאות למרום קצו ולמשא ומתן בשוק אינו נמצא כלל ורק בהחבא בין הסוחרים נמצא בהעלם ויוקר ועלתה הלירא צרפתית למחיר כ"ו שילינג והולך ומוסיף מיום ליום. ואחר הכיבוש בכאן לאינגליה ופסלה כל מטבעות תורכיה והביאה תמורתם מטבעות מצרי הכריזה שכל מי שהוא חייב לחבירו לירות צרפתים מקודם יפרע לערך כל לירא רק ערך ט"ו שילינג וחצי כמו שיוויה מקודם ועתה המלוים תובעים לירא זהב עין ככתוב בשטרותיהם או לפחות המחיר אשר שוה עתה והלווים טוענים בזה שלא ישלמו רק לפי ערכה הקודם ודינא קא בעו

הנה ידוע כי הדבר הזה מעלה ארוכה אולם יען כי רבים מאלה דופקים בבהמ"ד ועתותי אין בידי אמרתי אלקטה באמרי"ם לפי קצורי ולפני מלכים יתייצב גומרה של תורה. והנה אם היה הענין ששינו המטבע שהוסיפו על משקלו זה פשוט בב"ק דצ"ו וביו"ד סי' קס"ה שאם הוזלו הפירות מחמת התוס' אפי' כ"ש מנכה לו התוספת ואם לא הוזלו אבל יש בתוספת המשקל יותר מחומש מנכה לו כל התוספת ע"ש ובנד"ז איכא הוספה בגוף הלירא יותר מחומש דהיינו שהוסיפה מט"ו שילין עד כ"ו וגם לגבי דידה הוזלו הפירות הנקנים כי הגם שאנחנו הרואים שגם התבואות וכל הדברים גם הם הוקרו אין זה אלא יוקר תרעא שהרי גם לגבי השילינג שלא פיחת ולא הוסיף הוקרו כל הדברים ומה שהיה שוה ט"ו עתה שוה יותר ואילו כשקונים בלירא לוקחים בה תוס' יותר משליש והרי לגבי דידה הוזלו ממה שהיו מקודם והיה הדין נותן לנכות הלוה כל התוס' משום רבית, אבל הכא עיקר העיון הוא מפני שלא נתוספה הלירא במשקלה רק שמשקלה עודנו כמות שהוא וממילא נתייקר מחירה ומצאנו להסמ"ע בחו"מ סוס"י ע"ד שכתב דל"א לנכות רק בתוס' משקל דאז הוי פורעו במטבע אחר משא"כ בתוספת הערך מותר דאותו מטבע הלוהו והגם דסאה בסאה אסור מטבע מותר וכמ"ש הטושו"ע ביו"ד סי' קס"ב ע"ב והגם דגם לדידיה ז"ל י"ל דשאנ"ה דאין ללירא הזאת קביעות במחירה לכל דבר הנמכר בשוק זולת שנמכרת במשא ומתן בין הסוחרים והו"ל כדין פרי ובפרט שהוא מטבע זהב אשר מפורש ביו"ד דפירא הוי וא"כ דינה כסאה בסאה מ"מ הנה בב"י הביא מתה"ד וגם מור"ם בהגה הביא בשם יש מי שכתב דהאידנא נהגו להלוות דינר זהב בדינר זהב והתה"ד עשם מטעמים לזה ובפרט כיון שבשעת ההלואה היה שער קבוע ללירא ומתי שהיה רוצה הלוה לפרוע היה מוצא לקחת בדמים ולפרוע כתב בב"י דשרי גם בזהב והביא לזה סמוכות מבעה"ת ע"ש ובזה קם דינו דהסמ"ע גם אם הלירא כמו סאה בסאה

זולת אם באנו לדין זה כסאה בסאה ולהתיר מטעמים הנז' הנה עוד עומדת נגדנו תיוהא רבא במ"ש להרה"ג כמהרי"ב ז"ל במהרימ"ט ח"ב ליו"ד סי' מ' במלוה גרוש בגרוש בין יוקרו בין יוזלו ונתייקרו במחירם בלתי שינוי משקל וכתב דכיון שבשעת ההלואה