יש מאין חלק ב רצג

בו רק בשביל חומרא יתירה כגון שהוית כל דהו בבהמה וכו' הרי לא כתב דשהייה כל דהו חומרא יתירה רק בבהמה ולא בעוף משום דס"ל דעוף הוא דין גמור ואפשר דכן דעת וי"א שכתב מרן וי"ל דגם דעת מור"ם הכי הוא אלא דכיון דסו"ס גם בבהמה נהגו להחמיר כעוף משו"ה כללם יחד אבל בעיקר, הדין חלוקים הם והאי מדינא והאי ממנהגא ולפ"ז בעוף לדעת הי"א שהחמיר כמותם מרן בשאין הפס"מ שהייתו בכל דהו בכל המקומות משא"כ בבהמה במקום שלא נהגו דצריך לשער השהייה לפי הדבר הנמצא חתוך וברוב הסכינים שהם יפים לשחוט ובשוחטים אי הוו ביה שהייה דשיעור הגבהה והרבצה ושחיטת רוב הסימנים וכמ"ש כ"ז בשמ"ח סי' כ"ג ס"ג והנה הרב פרי תואר ז"ל בסק"ו החמיר לדעת ההגה אפי' בגמי דק מאד וכו' וסיים דלדעתו ז"ל אין לאסור דפשיטא שהגמי נדחה מקמי חדוד הסכין ונשחט רוב הסימן קודם ששולט הסכין בגמי זולת אם היה הגמי רחב וממלא רוחב הסי' דבזה אסרינן ודוקא בעוף אבל בבהמה אם קדם ושחט הושט והיה הגמי דמן הנמנע שישחוט הקנה עד אחר שיחתוך הגמי פשיטא דאסור ע"כ ונראה דמה שהחמיר בבהמה ולא התנה בשיעור הגבהה והרבצה וכו' משום דקי"ל דנהגו להחמיר גם בבהמה בשהייה כל דהו ומ"מ בעוף אע"ג דמר ניהו רבה היקל כשאין הגמי רחב ומילי דסברא נינהו איהו דרב גובריה ורב חיליה אמרה אבל אנן דיד עניי אנן ולא מצאנו לשאר הפוסקים שחלקו בזה ובפרט כי קשה להבחין אם היה רחב וכמה. נראה דיש להחמיר

והנה כשיש ס' אם נחתך עם השחיטה או אח"ז ראיתי להכנה"ג סי' כ"ג שהביא דינו של התה"ד ומ"ש הב"ח דגם בבהמה ומ"ש התה"ד דבעוף הוא מדינא הלא ממנהגא וכו' וסיים הוא בודאי נחתך אבל בס' נחתך עם השחיטה אין להטריף דדינו של תה"ד אינו אלא חומרא לפי המנהג אבל לא בספק נחתך דאפשר אפי' שהייה כל דהו ליכא וכן הוריתי הלכה למעשה ע"כ ואם דברי הרב גם בעוף והוא פלא חדא דלחלוחית הדיו עדיין קיימת שכתב דהתה"ד מטריף בעוף מדינא ולא ממנהגא כמ"ש עתה ועוד דכיון דהתה"ד מחמיר מדינא כבר כתב נוב"י מה"ת סי' ב' דאין להקל בספקו כיון דאתחזק איסורא ואם נאמר דהרב לא אמרה רק בבהמה דחמירא משום מנהג דוקא יקשה עלינו דברי הרב ב"כ ז"ל בח"א בבית דין סי' יו"ד דמיירי בעוף ושקו"ט טובא בדברי תה"ד והביא דברי וכנה"ג ולח מצא להקל רק משום דעיקר האיסור הוא חומרת מנהג ע"ש והרי בעוף הוא מדינא וצא"ת ומ"מ לדעת הנוב"י ז"ל הנה ידעת דבעוף כיון דחומרתו היא מדינא נראה דאין להקל גם בספקו כיון דאתחזק איסורא זהו מה שעלתה מצודתי להשיב בשעתא דנא שאתה דוחק וצוי"מ: סי' ג'

שאלני רב רחומאי הי"ו מהו הדין אם מותר לצלות בשר בנייר פשוט ע"ג קרקע התנור וכן מה שהמציאו מחדש מין נייר פשוט לצלות בו ע"ג האש אי ש"ד (וצידד להתיר) ואת"ל דאסור מ"מ יש לשאול אם מותר על דף ברזל חלק המונח ע"ג פפור האש ואם צריך הדף להיות עקום וכו' זת"ד הי"ו

תשובה חדאי נפשאי חדאי משאלת חכם חצי תשובה והגם כי כשל בעוני כחי מיסורי ב"ב ושמעתתא בעיא צילותא דחקתי עצמי לרגעים לכתוב שני אותיות לרוב האהבה א לכאורה נראה פשוט דשרי ממ"ש הטור בסי' ס"ה גבי מחלוקת בחוטין האסורים משום דם אי בעו חתיכה גם לצלייה כמליחה או לא סיים ואפי' למצריך חתיכה אם צלאו בלי חתיכה הן אסורין והבשר מותר וכן הקרום של מח צריך לחתכו ואם צלאו ולא הניחו על בית השחיטה הקרום אסור והמח מותר והק' הב"י דבסי' ס"ח פסק הטור שאם לא הניחו על בית השחי' גם המח אסור ותי' דשם איירי שנצלה בעודו תוך הקדרה שהדם מתקבץ וכו' והכא מיירי שהוציא המח מהראש וצלאו על גבי האש דבכה"ג ליכא למימר שהמח נתבשל תוך הדם והוי דומיא דבשר