יש מאין חלק ב רצב

קי"ט כתב שאין לו התנצלות לומר שוגג הייתי והיא תשו' הרשב"א עיין בש"ך כתב משם מהרי"ו דלאדם יר"א ומדקדק במעשיו אין מעבירין אותו דודאי משגה הוא ושוב זה חזקתו ועדות חבירו מעידים שמדקדק במעשיו ועיין לפנמ"א ח"ג סי' ז"ך והשיב ר' אליעזר סי' ט"ו בכגון זה דאחר בדיקתו נמצאת סרכא המטרפת וכתבו שאין להעבירו שיכו"ל שוגג הייתי שמחמת המהירות מצוי מכשול כזה ומינה במכ"ש לזה דמלבד תליית המהירות יש עוד בלבול הכינה ובזה ניצול מפקפוק צ"ץ שכתב שכיון שאינו בקי לחפש בכל הריאה נק' פושע דהכא י"ל שהוא בקי אלא דבלבול הכינא אנסו ובלא"ה כבר העיר עליו הכתר כהונה ז"ל דאי משום חסרון בקיאות הנה כתב הרא"ש שילמוד ויתחכם ועוד מכח האומדנא שטען דאי הוה במזיד איך לא ארתת מהעומדים לתופשו כגנב ועוד דאולי מחמת דאירתת מנייהו גרם לו לטעות עיין לכ"כ ז"ל שם סי' ק"ח דתלינן בהכי דשוגג הוי ועיין לעבודת הגרשוני סי' ד"ן דטענת שוגג מהניא לשו"ב. ב' מצד דזהו פעם ראשונה שיצאה טריפה מתחת"י וכתב מור"ם סי"ב דבפעם אחת ולא הוחזק בכך מותר לאכול משחיטתו והגם דהש"ך כתב דזה דוקא כשע"א מעידו והוא מכחיש שאז אין הדבר ברור הא לא"ה מעבירין אותו עיניך תחזינה מישרים כי מבוכה גדולה נפלה בפוסקים שטרחו לזווג בזה דברי מהריק"ו עם תשו' הרשב"א המחמיר באופנים ועד אחרן הגאון חק"ל ז"ל ביו"ד סי' קנ"ב לא הניח פנה וזוית בזה ובכלל העולה אסיק דגם בטבח דאית ביה משום חמדת ממון וכגון ששוחט לעצמו וכיוצא) אם יצאה טרפה מתחת"י וטוען שוגג הייתי ויש לתלות כן הגם שמעבירין אותו (לפי שעה) יקבל עליו דברי חברות ויחזור לכשרותו וזמן ההעברה במקום שחוזר לכשרותו עיין לכנה"ג יו"ד סי' ח"י ואהל יוסף סי' א' שדי אפי' בשעה אחת אלא שהחק"ל שם בסי' קס"ט תמה על זה דהוי כחוכא ומשמע העכ"פ בהעברת יו"א נראה דגם הוא ז"ל יודה והכל לפי ראות עיני הדיין וענין קבלת דב"ח עיין למור"ם סי' קי"ט שאם נוכל לומר שבטעות נעשה לו סגי בקבלת דב"ח וכתב הט"ז היינו שיקבל ענייני פרישות שאין נוהגין כן יתר ההמון ע"ש ומכל האמור תבין שאפי' נבא להחמיר בשו"ב דנד"ד יהיה די לו העברת יו"א וקבלת דב"ח והחכם שהלבין פניו יבקש מחילה ממנו ונסלח לו. החותם בטבת ש' תפאר"ה לפ"ג וצוי"מ: סי' ב'

שאלתני על עלה סלקא שנמצא חתוך בושט לאחר שחיטה מהו

תשו' הנה בש"ע סי' כ"ג פסק בסתם דשועור שהיה בגסה או בדקה כ"א כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט רוב ב' הסימנים ובעוף כשיעור הדקה וי"א דבעוף רק כדי שחיטת רוב סימן אחד בלי הגבהה והרבצה ולדבריהם אם התחיל לשחוט בעוף ויצא דם לא יגמור וכו' מפני ששהיית העוף מועטת מאד ולענין מעשה יש להחמיר כס' זו אם לא בשה"ד או הפס"מ שאז יש לסמוך על ס' ראשונה ומור"ם הגיה דבמדינותיהם המנהג להטריף שהייה כל דהו בין בעוף בין בבהמה ואם נמצא גמי מונח וכו' ונשחט עמו טרפה וכו' והוי שיהוי במשהו וטרפה ע"כ ובודאי דמור"ם מחמיר גם בבהמה וגם במקום הפס"מ וכ"כ להדיא הב"ח ז"ל דמיירי גם בבהמה והפר"ח כתב דהוי גם בהפס"מ ע"ע ומ"מ לכאורה המובן מדברי מור"ם דבין בבהמה בין בעוף אינו רק משום מנהג ולאו מדינא ונפק"מ למקומות שאין להם מנהג אבל המעיין במקור הדין בתה"ד סי' קפ"ה לבבו יבין דעוף הוא מהדין דשם איירי באווזא וכתב דאין להכשיר שחיטה זו כלל (ר"ל אפי' בהפס"מ) משום דקי"ל שדין העוף במשהו כמו שחיטתו שהרי אם מצא חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא כשר ובנד"ד אי אפשר בלא שהיית משהו שהרי כשחתך הגמי הפסוק בשחיטת הסימן ע"כ הרי דמדינא אתי עלה ולא זכר מנהגא כלל וכ"ן מדב"ק בסי' קפ"ו שכתב טבח שקלקל השחיטה בדבר שאין אנו מחמירין