יש מאין חלק ב רצד

שיש בו חוטין וכו' ע"כ ומדבריו למד הט"ז שם שמותר לצלות כבד כשהיא מוכרכת בנייר על האש ול"א דהנייר מפסיק בין הכבד ובין האש והוי כבישול מדשרי כאן המח תוך הקרום ע"ש וא"כ כ"ש הוא בנייר פשוט דשרי אבל ראיתי בס' תשובה מאהבה ח"א סי' פ"ד דחה דבריו וז"ל ואין הנדון דומה דהתם כיון שעיקר הדם הוא בקרום מהני האש דמידב דמא וכ"כ הב"י שם וז"ל כיון שהקרום שבו הדם הוא מונח על האש נורא משאב שאיב הנה עיקר הטעם משום שמונח עיקר הדם על האש ובקרום הדם בתולדתו אבל בנייר מפסיק מנ"ל להקל ורבו הנוב"י ז"ל שם הביא לו ראייה שהרי בסי' ע"ח קי"ל מליחת עצם מועיל למח שבקרבו ואם יעשה כלי עצם ודאי הו"ל כלי שאינו מנוקב משום דכך הוא הטבע מתולדתו שזב המח בעצם עצמו ולא בכלי עצם אחר ה"ה הכא נורא שאיב מקרום המח אבל לא מנייר ע"כ וכן ראיתי להרב בינת אדם שער או"ה כלל מ"א שדחה דברי הט"ז כנז' דלא דמי למח תוך הקרום דודאי כ"ז שהוא מחובר אינו מעכב אבל לאחר שהסירו אם מלח בתוכו אסור כמ"ש רמ"א ז"ל בא"ח סי' תצ"ט דאין למלוח ע"ג עור אלא כשהניחוהו בשיפוע אע"ג דביו"ד סי' ע"א מבואר דאין מליחת העור מעכב הדם משום דהתם מיירי במחובר ודלא כהא"ר ז"ל שהשוה אינו מחובר למחובר ע"ש והנה הגם דלעד"ן שיש ללמד זכות על הט"ז ז"ל דמה שדקדק התשו"מ ז"ל מלשון הב"י שהדם יהיה מונח על האש דוקא אי אפשר לומר שהוא בדקדוק דא"כ תינח לגבי דם שבקרום אבל לגבי דם המח עצמו הרי הקרום מפסוק ממנו לאש אם לא שנאמר דכונת הב"י בזה רק לדחות ס' מהר"י בן חביב ז"ל דפליג עליה וס"ל לאסור מפני שהמח מקובץ תוך הקרום ולא דמי לחוטין שבבשר ע"ז השיב דמה בכך שהוא מקובץ סו"ס כיון שהקרום סמוך לאש נורא משאב דם הקרום וגם דם המח שבתוכו אלא דדם הכנוס בקרום אינו מושך ולכך הקרום אסור והמח מותר ולעולם דדם המח נמשך דרך הקרום וה"ה דרך הנייר שלא יפסיק וכן נמי במה שחלקו ז"ל בין מחובר מתולדה לשאינו מחובר (ונראה דכל מילי שוין אצלם בזה) ודלא כהט"ז והאליה רבה ז"ל לא זכיתי להבין מה יענו לפי זה במ"ש רבה בפ' כיצד צולין דע"ד האי מולייתא שרייא אמ"ל אביי והא קא בלעא דמא אמ"ל כבולעו כך פולטו וכוותיה דרבה פסקו הפוסקים ז"ל עיין ביו"ד סי' ע"ז דאפי' נמלח החצון ולא הפנימי אמרינן כבכ"פ ושרי הרי דבשר אחר שנצלה עם בשר מבהמה אחרת או עוף שאינו מחובר עמו מתולדה ועכ"ז מהני צלייה לשאוב דם הפנימי ואפי' לחלק בין בשר עם בשר לבשר עם דבר אחר מה שלא חלקו הם ליתא דהא בסוגייא מייתו סייעתא לרבה מדרבין סבא טפליה ההוא בר גוזלא לרב (פירש"י היינו פשטידא והתו' אסרו פשטידא שאנו רואים שמקומה בתנור יבש ופי' שהיו טופלים בבצק דק ע"ש) ואמ"ל אי מעלי טפליה הב לי ואכול הרי אפי' בבצק מפסיק מהבשר לאש לא חשו והגם דבסי' ע"ז אסרו כל טפלה משום בצק דחוורתא דשריר (ואינו זב ממנו כפשטידא) וכיון דלא בקיאינן אסרו הכל מ"מ הטעם הוא משום שאינו זב ולא משום שאונו מחובר מתולדה ונ"מ היכא דידעינן שזב מעט רק שאינו מתולדה. ומה גם דלפי פשט הסוגייא נראה דלא אתשילו זולת לבצק טפלה אבל לבשר המונח בתוכה פשיט"ל דפלט דמו ונבלע בטפלה והשקו"ט הוא אי אמרינן כבכ"פ או לא ועיין בב"י סי' ע"ז דרק הגה"מ הם שכתבו בנמלח החצון ולא הפנימי דאסור גם הפנימי ונ"מ לנייר א"א דיש בו נקבים דקים הגם שאינו מחובר מתולדה הבשר שנצלה בתוכו יהיה מותר (דגם א"א בולע ואינו פולט מה אכפת דהנייר אינו נאכל והדמיון מהבדל בין מליחת העצם למח שבתוכו למולח בכלי עצם מי יתן לי ערב שאסור גם בכלי עצם דחזינן שמתמצה מגבו וגם אם יהיה כן יהוה הטעם מפני שהבשר ישאר משוקע בדם וכמ"ש הפוסקים דגם בכלי מנוקב יזהר שלא יסתום הבשר הנקבים וזה יש לו דמיון גם בעצם המחובר דהא הראש מפני שיש בה ריבוי עצמות וסחומים אי צלייה ולא אותביה אבית השחי' המח אסור מפני שנתבשל בדם שנתקבץ שמה. כ"ז