יש מאין חלק ב רצא

חמץ לא בדאיכא ספק אי מעיקרא היה איסור חמץ ונתבטל וא"כ די בזה להתיר גם לדידן ועוד בנד"ז יש סניף אחר להקל כיון שהעגולי בצק הם קשים ואינם נפרכים רק בחוזק יד ועיין להדב"מ ח"א סי' למ"ד מאי דשקו"ט רבנן בענין זה ובתר כל השקו"ט אסיק וז"ל לכן הנלע"ד בזה יותר להתיר דאף למ"ד לחוש לחו"ן מ"מ יודה הכא דשאני הך דמהרי"מ שנפלו מים על קמח ולא נילוש ביד ולא נתקשה יפה ולפיכך בשעת ריקוד מיפריך וכו' אבל זה שקשה כאבן וכו' היכי ס"ד לומר דבשעת הריקוד מיפריך וכו' ע"ש ודון מיניה לנד"ז שקשים כי קרוב הוא לומר דלא מיפריך בריקוד ותנועה קלה ובזה סליק כחא דהתירא בנד"ז ולא ללמוד לענין אחר ח"ו כי הענין משתנה מינים ממינים ואין לך בכל זה אלא לפי הענין ומקומו ושעתו ודבר בעתו ולמוד'עי אני צריך כי אחרי שובי עיינתי בס' שד"ח ז"ל חלק דברי חכמים בסי' וב"ק ושם החמיר ברחים של קיטור ותמהתי מכל האמור שו"ר לו בח' אסיפת דינים מע' חו"מ סי' יו"ד או"ג שחזר על למודו והביא בידו להקת גאוני הדור המקילים בה מן הטעמים שכתבנו וזולתם ובאו"ט כתב משם ס' שאלת שלום דזיעת רחיים הללו עדיפא מזיעת החומה דהתם עיקרה מטיט שיש בעיקרו תערובת מים ולכך הרוקק מחמיר משא"כ כאן דאין מים עש""ב ושו"ש שכוונתי לדעת גדולים. יה"ר נזכה לאמתה של תורה: יורה דעה סימן א'

ע"ד השו"ב הממונה מזה כשלשים שנה בכמה עיירות שו"ב לרבים ולא נמצא עליו שום דופי ועתה נמצאו עמו ב' ת"ח במקולין ובדקו אחריו ומצאו סרכא דבוקה מהאומה לדופן ושם הדופן שבור ונטרפה הבהמה ואחד מהם יצא לפרסם קלונו ברבים וכו' עד שמחמת ביזויו ברבים הוכרח לעזוב את העיר ועתה בא להתרעם כי ידוע הוא בחזקת כשרות ומלבד סמיכתו שבידו עוד בידו עדות משותפו שו"ב שני אשר שרת על רבות בשנים ויודעו שהוא זריז וחרוץ ומרגיש בסרכא דקה מן הדקה ומתנצל בפעם הזאת כי יש בידו תעודת הרופא שהוא חולה וטרם צאתו לשחוט שתה סם הכינא שטבעה לשעמם המוח ואולי משגה הוא מחמת זה ומביא אומדנא לזה דהא גם אחר שמצאו הראו לו ולא הרגיש וגם אם הרגיש איך לא מרתת שיתפם כגנב זהו תורף הענין

תשובה שרי ליה מאריה לחכם שסיבב לו הלבנת פנים אפילו אי הוה דינו דין טבח שיצאה טריפה מתחת"י והו"ל להוכיחו בינו לבינו ולקיים דברי חז"ל כסהו כלילה וכמה גדול הלבנת פנים צא ולמד ממעשה תמר ודוד השיב כלפי סנאיה הבא על אשת איש מיתתו בחנק אבל המלבין וכו' וכ"ש בפני ההמון שהוא חלול ה' וכ"ש שהי"ל לחוש למחמירים לשבר הכלים והוי הפסד ממון ישראל שלא כדין וכמ"ש מור"ם ביו"ד סי' א' דאמרינן השתא הוא דאתרע חזקתיה ואע"ג דהט"ז תמה בזה הנה הש"ך והאחרונים סמכו על מור"ם יעוש"ב

וכ"ש שיש לדון שאין זה מסוג טבח שיצאה מתחת"י ולא מצד עצם הדבר דלמרן בסי' ט"ל א"ץ בדיקה כיון שכתבו ונטרפה א"כ י"ל או שנוהגים כמור"ם שכתב להטריף או נמצא עוקץ בשבר שיש מחמירים גם לדעת מרן

אלא מצד ב' עניינים א מטענת השו"ב שנאנס ושגג מבלבול הכינא והגם דבסי'