יש מאין חלק ב רפט

הללו אפ"ל דמ"ש מור"ם ולקמן ית' וכו' לא בא לחלוק אלא לפרש ולומר דמרן הגם דתפש לשון הרמב"ם לא פסק הלכה כמותו דחו"ן בכל גוונא רק בזה פסק כמוהו אבל בגווני אחריני לקמן ית' דס"ל אינו חו"ן והכי קי"ל) והשתא מדברי כולם למדנו דדעת הש"ע בנתערב ממילא קודם הפסח והוא לח בלח כגוונא דנ"ד דאינו חו"ן וכ"כ מהרימ"ט ז"ל ח"ב באו"ח סי' א' דדעת מרן דאינו חו"ן. רק אכתי צ"ע במה שהק' שם בזה ממ"ש הש"ע בסי' תס"ו דינו של מהר"י מוינא ז"ל בשק שנתלחלח דאם נתייבש לא מהני ריקוד משום דמיסריך ומתערב עם השאר וכו' ואמאי הלא בנתערב ונתבטל קודם הפסח קי"ל דאינו חו"ן. והוסיף להפליא כי המרדכי שהביא זה בשמו הביא למעלה מזה דמהרי"מ עצמו סובר דאינו חו"ן (זאת אשתמטתיה להגאון פני יהושע בתשו' ז' דהחליט בדעת מהרי"מ דחו"ן וגם שם לא העיר על מר"ן זולת על מור"ם ואמאי) ותי' משם רבו דטעם מהרי"מ בזה משום שדרכם היה לאפות תוה"פ ואז חוזר ונ"ט בשעת לישה ואפיה דומה לחטה שנמצאת בתרנגולת דאם עודנה בתוכה וחממוה נותנת טעם מחדש (דומה לזה דברי הט"ז בסי' תנ"ג סק"ב שחילק בין נתערב קודם טחינה לנתערב אח"ך דאז האפיה היא שעושה אותו כחתיכה אחת ולפיכך אסור לאפותו תוה"פ אלא דהוא אמר לגזור גם קודם פסח אטו תוה"פ והרב לא החמיר רק תוה"פ דוקא) אבל מני"ר לא ס"ל לחלק בהכי אלא דלא דמי בילה דמשקין דהיא טעמו ולא ממשו לבילה דקמח בקמח דיש ממשו קיים ע"ש ועיין בשכנה"ג סי' תס"ו בהגב"י תמה ע"ד רבו עמ"ש תה"ד דהמנהג להקל בלח בלח ושהסמ"ג כתב דקמח בקמח הוי לח בלח ותי', שיסבור דמהרי"מ פליג בזה על הסמ"ג (ואפ"ל שיסבור כמ"ש המ"א סי' תס"ו סק"ט דאע"ג דקמח בקמח בטל בס' כיון שיש פירורין בעין חו"ן ע"ש) ומ"מ השכנה"ג אסיק שם להחמיר הגם שאופים קודם הפסח כוון שעושים תבשילים מהמצה תוה"פ (כן מנהגנו ג"כ) בשעת הבישול חוזרת לתת טעם. גם הפר"ח סי' תס"ו סק"ד אעפ"י שתמה ע"ד מוהרימ"ט ורבו ז"ל ועל חדוש השכנה"ג מ"מ קיים דעת הש"ע בהך דמהרי"מ דה"ט דפסק כמוהו או מט' מהרימ"ט דממש החמץ קיים או משום שיש מח' בדין חו"ן וכן יש מח' בקמח אי הוי לח בלח לא רצה להקל בצירופם יחד ע"ש. וכן ראיתי להרב פר"ש ז"ל כ"ד סי' א' הביא דברי הגו"ר בכלל ההוא סיו"ד שהיקל בתערובת קמח ונאפה קודם הפסח גם לעשות ממנו תבשילים תוה"פ והשיגו שאין זו עולה לדעת הש"ע והאחרונים עש"ב וא"כ הדרן עלך נ"ד לגהות לך מזור בכחא דהתירא ומאין יבא

וראיתי אחרי רואי להרב בית דוד א"ח סי' קצ"ד וסי' קצ"ח האריך בזה והביא דברי מהרימ"ט ורבו ז"ל וע"ד שכנה"ג תמה ואמר שאם המשהו עצמו מתבטל ומותר לאכלו איך נחמיר בטעמו שיתן בשעת חמום ה"ז אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני וכו' ואסיק דגם אם אנו מוכרחים לחלק איזה חלוק לדעת מהרי"מ. אבל בדברי הש"ע אין אנחנו צריכים לשום חלוק אלא דס"ל בפשיטות דקמח הוי לח בלח ותערובתו בס' אינו חו"ן ומ"ש דינו דמהרי"מ אינו אלא בדליכא ס' ולא הביא דינו אלא מפני החדוש דמהני ניהול במלוחלח ולא בנתייבש כי ליכא ס' הגם שנשאר העיסה ע"ג הנפה משום דמיפריך ומפנ"ז לא כתב כלשון מהרי"מ דחמץ בפסח במשהו אלא שאסור לאכלו בפסח וכ"כ הלבוש בלשונו דמירי בליכא ס' וכשמתבטל בס' אינו חו"ן לא בשעת אפיה ולא בשעת חמום ועל חלוק מהרימ"ט בין בילת משקין לבילת קמח הביא רבים לוחמים והוכיח דכוותייהו פסק הש"ע עש"ב. גם הרב מאמר מרדכי בסי' תנ"ג סק"ג האריך בזה וסמך בכל כחו ע"ד הלבוש ותמה על המחמירים גם בדאיכא ס' שלא ראו דברי הלבוש (הפנ"י בתשו' הנז' ראה והשיג) וכן תמה על המ"א ז"ל דחייש לפירורין (כן תמה עליו גם הדב"מ בא"ח ד"ך ע"א) ואסיק להקל באפיה קודם פסח וכן השו"ג בסי' תס"ו סק"ט אעפ"י שהאריך לישב דברי מהרימ"ט ועשה בסיס נכון לחשש המ"א בהעברת פירורין וכו' לסוף כתב שבא מעשה לידו בש' תצ"ח שנמצא עיסה יבישה