יש מאין חלק ב רפח

שהוכיח הרב זה ממתניתין דמכשירין ע"ש משא"כ הכא דבמקום הרחים אין שם מים אבל מ"מ עדיין צ"ע במ"ש הרב קרבן נתנאל פ' כל שעה סי' כ"א דבשנת התק"א בפראג מצאו שהכלי שהקמח נופל לתוכו מהרחים היה מזיע וכו' ומחמת הזיעה נדבק בפשתן המתוח בדפנות הכלי עיסת בצק כמו אצבע ונסתפקו אי זיעה זו היא מלחלוחית התבואה והו"ל מ"פ או שבאה מאויר קר ולח שהיו בשעת הטחינה וחום הרחים והוי תולדה למים ולא הקילו רק משום הפס"מ ובריקוד אחר ריקוד ואפיה קודם הפסח ע"ש דנראה דמשום ס' דפגישת אויר קר עם חום הרחים יש להחמיר משום תולדה דמום ומאן מפיס להצילנו מזה גם בנד"ד אבל לעד"ן ממה שיתבאר לקמן דלפום דינא אין לחוש לזה גם בנפל מים ממש כשנתערב ובטל בששים ונאפה קודם הפסח וכמו שיתבאר בעז"ה וכ"ש בנד"ז דהבצק נמצא ברחים ולא בכלי שהקמח בתוכו ושאני נדונם דמדוקדק בדברי הרב שברור שהאויר היה קר וניכר היטב שהיה בו לחות וגם בכלי ליכא למתלי בזיעת עצמו כרחים והיה קרוב הדבר דהוא תולדה דמים ולא הוה בריר להו דהוה ששים נגדו אלא בספק ולפיכך לא הקילו אלא בריקוד אחר ריקוד והפס"מ וטוב לדחוקי נפשין בהכי ולא ליהוי מעשה לסתור דברי התוס' ז"ל אשר נביא בעה"ו

והוא כי הנה בסי' תמ"ז ס"ד פסק הש"ע אם נתערב החמץ קודם פסח ונתבטל כס' אינו חוזר וניעור בפסח לאסור במשהו ויש חולקים ואנן קי"ל הלכה כסתם עיין בבעלי הכללים ובכנה"ג ומט"ש בח"מ סי' כ"ה בכללי הקי"ל דכלל גדול הוא זה ובפרט שרמ"א בהגה שעליו סומכים כל בני אשכנז הגיה וז"ל ונוהגים כס' ראשונה בכל תערובת שהוא לח בלח וע"ש בט"ז סק"ז ובסי' קנ"ג סק"ב ובמ"א סי' ת"ל דפשיט"ל דקמח בקמח הוי לח בלח וא"כ אמאי חשו רבנן להחמיר אם לא ממ"ש או אפ"ל עוד דס"ל כמ"ש הט"ז בסי' תנ"ג דקמח בקמח לא הוי לח בלח אלא אם נתערב ואח"ך נטחן ולא בנתערב אחר הטחינה ונדונם הוו אחר הטחינה ועכ"ז נראה מרבנן בתראי דניידי מזה כי הרגישו על פסק הש"ע עמ"ש בסי' תמ"ב וז"ל דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כגון התריאקא וכו' אעפ"י שמותר לקיימו אסור לאכלו עד אחר הפסח ע"כ והוא לשון הרמב"ם בפ"ד מה' חו"מ וכתב שם המ"מ דטעמו משום דס"ל כמ"ד חוזר וניעור וכ"ך בכ"מ שם בפ"א וגם בב"י סי' תמ"ז וכ"ן ממה שהגיה מור"ם שם וז"ל ולקמן בסי' תמ"ז ית' די"ח ומתירים אם נתבטל קודם הפסח והכי קי"ל ע"כ וא"כ לכאורה הוא סותר לסתם הש"ע שבסי' תמ"ב וראיתי להט"ז ז"ל כחולק על מור"ם שכתב דגם למ"ד אינו חו"ן מודה בתריאקא משום דהוי החמץ מעמיד לה ע"כ והח"י השיגו כי אשתמיט ליה מ"ש הכל בו דהראב"ד פליג על הרמב"ם בתריאקא ואנכי לא ידעתי מדוע לא שמו לב למ"ש המ"מ וכ"מ דטעם הרמב"ם משום דס"ל חו"ן ולאו דוקא במעמיד ובזה כבר מפורש בטור ב"י דרבים חולקים) גם המשאת משה חא"ח סו' ב' הרגיש בסתירה זו על הטור וחילק וז"ל ושמא י"ל דאע"ג דס"ל להריב"ה דאינו חו"ן היינו דוקא היכא שנתערב האיסור כ"ך עד שאינו נראה יפה אכן לגבי תריאקא קסבר דאין תערובתו עולה יפה וחמץ שבו קאי בעיניה ולא מבטיל כולי האי וכו' ועין להח"י סי' תס"ז סקי"ד (לדבריהם קשה מה שציין מור"ם על סי' תמ"ז וסיים והכי קי"ל דלדבריהם תריאקא דומה ליבש וביבש קי"ל בסי' תמ"ז דחו"ן) והפר"ח בסי' תמ"ז סק"ד תי' דהמחבר מחלק כמ"ש רי"ו דבנתערב ממילא אינו חו"ן ובעירבו בידים כתריאקא חו"ן ומ"ש המ"מ דס"ל להרמב"ם חו"ן לאו מדין תריאקא אלא מלשונו שכתב דבר שנתערב וכו' ומר"ן לא חש להעתיק לשונו מפני שסמך עמ"ש בסי' תמ"ז דאינו חו"ן אי נמי מרן ס"ל כחילוק רי"ו והמ"מ לא ס"ל לחלק כן ע"כ (מ"ש בא"נ לא זכיתי להבין דהא גם מרן בכ"מ ובב"י כתב דס"ל להרמב"ם דחו"ן בלי שום חילוק) והעולת שבת בסי' תמ"ב סק"ד כתב דאעפ"י שדעת מרן דאינו חו"ן מ"מ כתב דין תריאקא דנ"מ לנתערב תוך הפסח ועיין למאמר מרדכי ז"ל דקלסיה לתי' זה, לחלוקים