יש מאין חלק ב רפז

מהירות להחמיץ וגבי חטה ל"א אלא שצריכה שמור כשיעור חימוץ הרגיל ולא הויא כחטה במ"פ לחוד דאינה מחמצת כלל ע"ש, ואמאי כאן חשש למהירות החימוץ, ואפ"ל דלא דמי דהתם הבטול היה טרם בואם אל הקמח שחזרו המים להיות יין טרם פגשם בקמח משא"כ הכא דתחלת תערובת היה בקמח וכשיפגשו במים חו"ן טעמם בקמח. ובפרט למ"ש הכנה"ג דגם ביין ל"א דנתבטלו רק כשנתערבו כשהוא תוסס וכן אם נתערבו ונתבשלו דתסיסה ובישול מהדר להו כאותו דבר שנתערבו בו משא"כ בתערובתם בקמח ולכן עדיין ספקו דהח"י ז"ל במקומו ועכ"ז לעד"ן דיש להקל מכח ס"ס המתהפך וזהו שמא הזיעה הוי תולדה בפ"ע ואת"ל דהוי מי פירות שמא כשנתיבשו בקמח שוב אינם ממהרין להחמיץ. והגם כי הרב משאת משה חא"ח ד"ח ע"ב הוכיח מדברי הטור ומ"ש עליו האחרונים בסי' תס"ו גבי חלב שנפל על חטים וכן מהגהת סמ"ק שהביא הב""י סי' תנ"ג וממ"ש הפר"ח סי' תס"ו ס"ה דמ"פ הגם שנתערבו ונתייבשו בפגשם במים ממהרין להחמיץ ע"ש מלבד כי הרב נחפה בכסף ח"ב ד"ז תמה עליו ממ"ש הפר"ח בסי' תס"ב וז"ל דע דאם נתבטלו מ"פ שוב אין לחוש אם ילושו אח"ך עם מים וכמ"ש הרשב"א סי' תפ"ה ורמב"ן סי' ק"ו ודלא כהגהת סמ"ק וכו' (נהי דמצא סתורה מהפר"ח עצמו ויישבו מ"מ הרי המשאת משה הביא גם מהטור וכו' ומה נענה) וא"כ חזרה מחלוקת בנתייבשו והס"ס במקומו עוד בה הנה המ"מ עצמו שם מצא תרופה בנדונו ממה שהוכיח מהטור והר"ן דמעט מ"פ שנתערב אין לחוש לו אם באו עליו מים אח"ך שימהר להחמיץ והשתא לדידיה איכא תרי ספיקי דאת"ל דלא הוי תולדה בפ"ע שמא בנתערב מעט כגוונא דנ"ד אין לחוש ולדידן תלת ספיקי הוה וכ"ש למ"ש החת"ס בא"ח סי' קנ"ג באמצע התשובה דמ"פ עם מים הוא חמץ נוקשה וקי"ל נוקשה דרבנן ע"ש (אלא דהבית אפרים סי' מ' כתב דנוקשה דמ"פ הוא מדאורייתא) ויותר מזה עיין לו עוד בסי' קפ"ו בתערובת בצלים בחטים (היא שאלת הב"א ז"ל) שהגם שעלה ע"ד להחמיר מפני כי הבצלים חריפים עכ"ז חזר והיקל מטעם שמרקדין ואם יש איזה עגולים נשארים למעלה ע"ש וה"ן בנד"ז הם מרקדים הקמח בבית אחכ"ז עיינתי בס' שד"ח מע' חו"מ סי' יו"ד ושם ראיתי באות וי"ו ח' ט' אסף בחפניו רבנן בתראי המקילים בתערובת מעט מ"פ עם מים שבטלים בששים וכן אם נתייבשו ובפרט אי עבוד ריקוד וכן בסי' ח' אוכ"ז וסי' י"ג אויו"ד האריך במח' אי מעט מים לתוך מ"פ הוא שממהר להחמיץ או כשהוא להפך וראה שמה כי הרבים הם הסוברים דמעט מים לתוך מ"פ הוא שממהר (ונד"ז הוא מעט מ"פ לרוב מים) וגם בסי' י"ג הביא דברי הגאון חכמה ומוסר להקל במעט שנפל לרוב גם דליכא ששים דאזלינן לקולא בדרבנן ועוד דשמא ה' כהרי"ף והרמב"ם דמ"פ גם עם מים אין מחמיצין ואת"ל דמחמיצין שמא ה' כמ"ד דמעט מ"פ אין מחמיץ ומכ"ז רוחא שמעתתא בנד"ז להקל וכמש"ל והגם דבקולת ס"ס יש לעמוד ממ"ש מור"ם בסי' תס"ז דאין להקל באכילת חמץ מטעם ס"ס מלבד מ"ש הב"ח וכ"ך יד המלך ה' חו"מ פ"ד הי"ב דל"א כן רק בנפלו מים על כל הכרי משא"כ כשברור שיש תערובת שאינו חמץ עם המסופקים בו מועיל ס"ס וה"ן הרי ודאו יש תערובת שאין שם שום ספק עוד הנה השו"ג סק"ז כתב דדעת מרן להקל בס"ס וכ"ך הפר"ח שם להלכה ואנן אתכא דידיה סמכינן וכן עיין לשד"ח שם סי' ב' או"א אסף הרבה פוס' דלא חיישי לדמור"ם והביא מהגאון מהרי"ץ אלחנן ז"ל דכיון דטעם מור"ם הוא משום דחמץ הוא דבר שיש לו מתירין הנה שאגת אריה סי"ץ ופר"ח סי' תס"ו ורעק"א סי' ס"ה כתבו דסס' פד"ר מהני גם בדבר שיל"מ גם כתב משם חיים של שלום סי' ס"ט הגם לדעת רמ"א תלתא ספקי מהנו ע"ש וא"כ בנ"ד דאיכא תלתא ספקי ומכל הנז"ל יש די והותר להקל גם אי הויא הך זיעה כמי פירות עם מים: וזאת תדע דמ"ש הח"י בסי' תס"ו סק"ו דאם הזיע מהבל וחום המים דהרי הוא כמים אינו ענין לנד"ז כלל דהתם מיירי שיש כלי וברכת מים חמין ומההבל היוצא מהם מתהוה הזיעה דז"פ דדינו כמים וכמו