יש מאין חלק ב רפד

בדעתו דמחמצת וגם בא"ח דע"ב ע"ג כ"כ משם הרא"ה) מ"מ דעת הרא"ש ברורה דס"ל בין זיעת אדם בין זיעת החומה אינם מחמיצים וכן הטור ז"ל בסי' תס"ו הביא דברי הרא"ם וכתב מה שדימה זיעת החומה לרוק שמחמיץ הוה מסתבר לא"א הרא"ש ז"ל לדמותו לזיעת אדם שאינו מחמיץ ע"כ ואע"ג שהשיב הרא"ש על הרא"ם בלשון לא ידעתי וגם הטור לא כתב רק הוה מסתבר וכו' דמשמע לכאורה דלענין הלכה מודה הרא"ש להרא"ם, מ"מ לעד"ן שא"א לומר כן דהא אשכחן להרא"ש ז"ל בפיה"מ דמכשירין כתב וז"ל זיעת בתים פי' דרך הבתים הבנויים בתחתית ארץ וכן בורות ומערות להזיע אעפ"י שאין בהם מים ואותו זיעה לא חשיבא משקה וכן זיעת האדם אפי' שתה משקים טמאים דהזיעה מגופו יצאה ולא באה מן המשקין ע"כ, ופי' דברי הרא"ש כך הם דמר ניהו גילה דעתו דזיעת בתים אינה באה מכח מים כלל, וזיעת ארם אעפ"י שראינוהו ששתה משקין ומסתבר דזיעה מנייהו הוי. כתב דמגופו יצאה, ותרוייהו אין מחמיצים והרא"ם ז"ל פליג גם בזיעת בתים דגם היא באה מכח מים כמו הרוק, ולזה כתב תמיהתו בלשון לא ידעתי כלו' דלדידי דאין בבתים שום מים פשיטא שאין לדמותם לא לזיעת אדם וכ"ש לרוק דתרוייהו באים מכח מים אלא גם למטונך דגם הם באים ממים מ"מ יותר מסתבר לדמותם לזיעה דהגם דהוא מכח מים מ"מ יציאתה דרך נקבים אינה גלויה כ"כ ואמטו"ל אינה מחמצת, ודכוותה ראוי לדון בזיעת בתים הנעלם מוצאה ולא לרוק דניכר וגלוי יציאתו בדרך רחב ממקור מים כשקת מהמעין ולהכי מחמיץ, ואנכי לא ידעתי למה דימה וכו' ומשו"ה כתב הטור ג"כ בלשון הוה שש מסתבר וק"ל

ודע כי הרא"ש ז"ל איננו יחיד בדבר הזה כי גם הרמב"ם ז"ל כתב כמוהו בפי' אותה משנה וז"ל זיעת בתים הבתים אשר הם במקומות השפלים מן הקרקע וגם המערות ונקרות צור הם עשויים להזיע ואפי' אין שם מים והודיענו כי הזיעה ההיא אינה משקה וכו' וכן זיעת אדם וכו' ואפי' שתה משקין וכו' ע"ש וכ"ך בהלכות טומא' פיו"ד בה"ט והיו"ד ע"ש דמבואר דזיעת אדם אפי' שתה והזיע אינה משקה וזיעת בתים וכו' מצויה גם בלתו מים קודמים לה כלל. וא"כ מהיכא תיתי שיחמיצו גם ידוע תדע שיש מי שעלה ע"ד לומר דטעם זיעת בתים וכו' דאינה מכשרת לאו משום דלא חשיבא משקה אלא משום שלא נתלשה ממקום חבורה ואם נתלשה לא נתלשה ברצון דאז גם משקה גמור אם חסר אחת מאלו אינו מכשיר כמפו' במכשירין וברמב"ם הטו"א פי"ב ע"ש ולעד"ן שא"א לומר כן חדא דמאן פסקא שלא היתה זיעה מרובה כ"ך עד שנתלשה לפירות וע"ש פ"ד. דמשקין מטמאין בכל שהוא וא"כ כל שהכניסו פירות לשם נקרא רצון כמ"ש גבי זיעת מרחץ מים וע"ש בכ"מ הטעם דכשמכניס פירות לשם מן הידוע שיובללו בהכרח והוי לרצון וזה נמי דכוותה ועוד תנן התם הבריכה שבבית והבית מזיע מחמתה וכו' טמאה. ופי' הר"ש מחמת הבריכה מכשרת ומטמאה אבל שלא מחמתה הוייא זיעה מהבית וטהורה ע"כ והרי מוכרחים אנו לומר דשלא מחמתה דומיא דמחמתה כלו' שנתלשה מחבורה ברצון ועכ"ז טהורה וטעמא ודאי משום דזיעת בית לא חשיבא משקה כלל ולפ"ז מ"ש הר"ש סוס"א דמכשירין תוספתא המסדר קנקנים בכפה אעפ"י ששאבו יותר מלוג אינן בכי יותן ופי' דמיירי בקנקנים של עץ שהם חדשים ומחמת חום הכפה נתמצו מים לתוכם מלחלוחית העץ א"נ דרך כפה להיות מלוחלחת ומתוך כך כלים שבתוכה מזיעים מים אינן בכי יותן אם היו בתוכן פירות ע"כ דנראה לכאורה דנקט בתוכן פירות לאפוקי חוצה להן והחילוק בזה משום דבתוכן לא נתלשו ממקומן משא"כ חוצה להן א"א לומר כן שלא יהיה פירושו הב' דהוא זיעת בית ממש סותר מש"ל דגם בנתלשו ברצון אינה מכשרת ועוד שלא יהיה פירושו הא' ג"כ סותר למ"ש הוא עצמו סופ"ד דמים היוצאים מעצים לחים כמי פירות חשיבי לכל דבר וכבר ידוע דמ"פ גם אם נתלשו ברצון אינן מכשירין וא"כ מה מקום לחלק בין תוך לחוץ ותו דגם בתוכן אמאי לא חשיב נתלשו ממקומן מתוך העץ ע"ג הפרי דומיא דשרץ דכשפירש על דופני כלי