יש מאין חלק ב רפג

נמצאים כמה פעמים ע"ג הנפה איזה חתוכות בצק יבשים מאד וקשים ליפרך שנראה כי מכח נדנוד הרחיים הם נופלים מהקמח הנדבק בזיעה ההוא ומתערב שם. ובאים לשאול ע"ז בבהמ"ד ולכן אמרתי אלקטה באמרי"ם. מפי סופרים. לדעת מה יעשה ישראל. ועזרי מעם ה' לבל אכשל בדבר הלכה

ואני טרם אחל'ה אמרתי לחקור בזיעה זו מהיכן מתהוית כי לפי האופנים ישתנה הדין כאשר יבא לקמן בע"ה. ויש אומרים שהוייתה מלחות השרשות שבתבואה הנטחנת וראייתם שבכל רחיים נמצאת זיעה ורק הבדל יש בין רחיים קטן לגדול שבגדול לפי רוב מהירותו לטחון תבואה רבה בזמן מועט מתהוה זיעה רבה משא"ך בקטן. וכן אינו דומה זיעת תבואה לתותה הנטחנת לשאינה לתותה והזיעה ההוא יוצאת מנקבים המצויים בטבע באבני הרחיים הנקראים בלשונם פארוס ע"כ ואם אמת כדבריהם נלע"ד דאין כאן חשש כמ"ש בפסחים ד"מ בחריכת שני שבלים יחד דלאביי אסור משום דנפקי מיא מהאי ובלע אידך וכן בחצבא דאבישונא ס"ל דאי זקיפא אסיר ולרבא דקי"ל כוותיה בא"ח סי' קס"ג ס"ל דשרי משום דמי פירות נינהו ואינם מחמיצים ע"ש והגם דנשאר לחוש לתערובתם עם מים בשעת לישה דקי"ל בסי' קס"ב דמ"פ עם מים ממהרין להחמיץ מלבד מ"ש לקמן ע"ז בע"ה עוד לעד"ן דל"א ממהרין להחמיץ רק במ"פ דפירי אחריני משא"כ במי פירות דתבואה מינה ובה ומלבד דזה מושכל ראשון דאל"כ אחר שהנסיון מוכיח דבכל תבואה מצוי לחות ומוציאים ממנה שמנים ובודאי דבשעת טחינה מכובד ודוחק פירש שמנה לחוץ אלא שחזר ונתערב בקמח, איך לשים אותה עם מים ולחוש למ"פ עם מים אם לא דמינה ובה אין לחוש. וכן משמע ממ"ש התם לא לימחי איניש קדרה בקמחא דאבישונא דילמא לא בשיל שפיר ואתי לידי חמוץ. ולא אשתמיט שום פוסק להחמיר ולומר דהחשש שמא יבא לידי חמוץ דמ"פ עם מים זולת שמא ישהה כשיעור חימוץ דמים פשוט. ואדרבה הטור בסי' קס"ג כתב אין מוללין קדרות ואפי' בקמחא דאבישונא ואם איתא מאי אפילו. אדרבה בקמחא דאבישונא ראוי להחמיר יותר משום שממהר להחמיץ מקמח אחר אם לא דפשיט"ל כמ"ש

אבל יש אומרים דזיעה זו מתהוית מהלחות השרשית דאבני רחיים עצמם המצויה בטבעם ומריבוי התנועה וסבובם יוצאת לחוץ כאשר יקרה זיעת האדם בתנועתו. ולפ"ז מן הראוי לדמותה לזיעת האדם. או למרבה לזיעת החומה (דלכאורה לא דמו דזיעת החומה כתב המ"א בסי' קס"ז דטעם המחמירים משום שהחומה עיקרה מעפר ומים והזיעה היא מאותם המים משא"כ באבנים הללו כמובן) וא"כ הוא הנה מצאנו להרא"ש ז"ל בפסקיו פ' כל שעה גבי מתניתין האשה לא תשרה את המורסן שתוליך בידה למרחץ אבל שפה היא על בשרה יבש דחדוש דסופא הוא דאעפ"י שהוא מזיעה לחלוחית זיעתה אינה מחמצת ע"ש הנה ס"ל דזיעת אדם אינה מחמצת וכן בזיעת חומה הביא שם מ"ש הרא"ם ז"ל שק מלא קמח וכו' שנתן אצל החומה ונתלחלח מן זיעת החומה אע"ג דתנן פ"ב דמכשירין זיעת בתים בורות שיחין ומערות טהורה זיעת אדם טהורה פי' אין מכשירין מיהו מחמיצין מידי דהוה ארוק וכו' וכתב עליו לא ידעתי למה דימה זיעת חומה לרוק ולא נדמה לזיעת אדם ששניהם אין מכשירין וכו' ולכאורה יפלא מאי קוש' לדמות לזיעת אדם והלא הרא"ם הביא כל המשנה זיעת בתים וכו' וזיעת אדם ואכולהו קאי דאע"ג דאין מכשירין מחמיצין ואע"ג דתנן אבל שפה הוא על בשרה יבש ישיב הרא"ם שתזהר לנקות בשרה טרם הזיעה כמ"ש הרא"ש שתזהר לנקות בשרה טרם שתשתטף במרחץ, אבל י"ל דלהרא"ש ס"ל דאם זיעת אדם מחמצת א"א לתת לה רשות לשוף בשרה שמא תזיע לאנסה ולא תרגיש משא"כ שטיפת מרחץ דמדעתה הוא, ועיין בפר"ח סי' תס"ו שהרגיש גם הוא על הרא"ש, וכפי האמור ניחא דמכח הנז' פשיט"ל להרא"ש שגם הרא"ם לא יכחיש בזיעת אדם דאינה מחמצת ורק באגב סיים סיפא דתנן במכשירין ואיהו לא קאי רק על זיעת בתים וכו' ועיין בראש יוסף ז"ל שכתב בפשיטות דהרא"ש ס"ל בדעת הרא"ם דזיעת אדם אינה מחמצת (ויש מהפוס' דס"ל