יש מאין חלק ב רפא

עשה ס"ס ס' אי בעינן צוה"פ לעיקום ואת"ל דבעי כמ"ש בש"ע אולי בכה"ג שהזרעים לפנים מן החומה לא מבטלי דירה וא"ץ שום תיקון והגם דצד אחד מהס"ס נגד מרן לא אכפת כמ"ש הפוס' זת"ד הי"ו אמת כי במ"א אספתי ס' העושים ס"ס נגד מרן וס' הממאנים ואכמ"ל אבל גדולה מזאת אני רואה דלא מצא הס"ס רק אחר היסוד שהניח מהרה"ג ז"ל דחומת הים המקפת אותה חשיבא חומה ובזה בא לכלל ספק שהזרעים שלפנים מחומה הזאת לא מבטלי דירה. ואנכי בער לא זכיתי להבין דב"ק כי המעיין בעירובין דכ"ב גבי מח' ר"י ורבנן דלר"י ס"ל אתו רבים ומבטלי מחיצתא ולרבנן ס"ל דרבים לא מבטלי הק' שם התו' ד"ה דילמא דלרבנן אמאי לא תיהוי א"י שמוקפת ובבל דמקיף לה דגלת מהאי גיסא ופרת מהאי גיסא דינם כרה"י כיון דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא ותי' דמחיצה שאינה בידי אדם גם רבנן מודו דמבטלי ע"כ והשתא איך נימא דהיקף ים ג'רבא שאינו ביד"א חשיב חומה וכ"ש במה שהפליגו לומר דלולא משום הזרעים היו מתירין גם הטלטול, והלא גם למאי הס"ד שם בש"ס דא"י ובבל המוקפין אינם כרה"ר אינו אלא למשליך לתוכם מרה"י דאינו חייב מן התורה אבל מדרבנן אסור לטלטל בתוכם כדין כרמלית וכן דקדק ר' יוחנן שם ואמר א"י אינה כרה"ר ולא אמר א"י כרה"י וכ"כ רש"י להדיא ע"ש ומ"ש התו' דליהוי א"י ובבל כרה"י לאו למימרא כרה"י ממש להתיר טלטול אלא לומר שהמשליך לתוכה מרה"י יהיה פטור מה"ת כרה"י, ועיין למ"א סי' שס"ג בסק"ל גבי מבוי הפתוח צדו אחד לים וכו' כתב משמע דים הוי מחיצה והוק"ל מדברי התו' הנז' ותי' דמיירי באין רבים בוקעים שם ומ"ש מהרימ"ט ח"א סי' רנ"ט על קושטאנדינא וטבריא להתיר הפרצות שבהם לים לאו משום דחשיב לים מחיצה דהא גם מה שנראה מפרש"י דחשיב הים כמחיצה תרגם כוונתו דס"ל הטעם כה"ה דהוא משום דהוי כסתום שאין דרך לטלטל מהיבשה לים עש"ב, ונ"מ היכא שהים רחוק כהכא דרחוק מהיבשה כמה מילין והוא עדיף משרטון ואיכא למיחש שיטלטלו מהעיר למדבר שבנתיים ודאי אסור בטלטול ולא שייך חומה דבטלי לה רבים ולא סתימת ים דמהרימ"ט ז"ל, ועיין למג"א שם סקל"א במבוי שצדו פתוח לים כתב שלא יהיה רחוק יותר מיו"ד אמות ע"ש, ואע"ג שראיתי להכנס"י בתשו' דלא אמרו התו' דכשאינו ביד"א מבטלי מחיצתא זולת ברחבה יותר מסאתיים ובשההיקף אינו עשוי לדירה ע"ש, הנה בנד"ז לפי הנשמע הריחוק מהים הוא יותר מסאתיים ואינו עשוי לדירה, וגם עיין להרב זרע אמת ח"א סי' מ"א שכתב מ"ש הרמב"ן והריטב"א תי' לקו' התו' דאמאי לא הוי א"י ובבל כרה"י מפני שכל העומד ואינו יודע עצמו שהוא תוך המחיצות אינם מחיצות ע"ש, וא"כ מכל האמור נראה בנד"ז דהים לא חשיב מחיצה, ואע"ג דמהך דתל המתלקט נראה דבקיעת רבים דמבטל מחיצתא היינו כשבוקעים על המקיף ותימא דהכא דבוקעים במוקף לא מבטלי אין לומר כן דהא בפסי ביראות וכן במי שיש לו ב' בתים בב' צדי רשות הרבים דהבקיעה הוי במוקף ובהו פליגי ר"י ורבנן וס"ל לר"י דמבטלי, וגם קו' התו' על בבל וא"י איירי שהבקיעה במוקף ואמרו שיבטלו המחיצות דכיון שהמקום מסור לרבים מה עשו המחיצות, ואמת כי ראיתי להר' הי"ו שהרגיש בזה מתשו' הח"ץ סי' ל"ז רק שחשב לרפאת שבר זה עפ"י הקבלה עם אומדנא שלימים ראשונים היה חסר מהיקף ים זה חתיכת יבשה וחפרוה והשלימוה לים ודימה זה למ"ש סי' שנ"ח בתקון עשויות לדירה דבפרצת יו"ד אמות ובניינה נתקן שיקראו כל המחיצות לדירה, וה"ן דכוותה דבהשלמת אותה חתיכה נחשב היקף הים כולו לחומה, ולדידי אחה"מ אין הנדון דומה דבשלמא התם מעיקרא נמי הוו מחיצות שלמות למחשביה למוקף כרה"י רק שמחוסר מוקף לדירה לכן די ביו"ד אמות הנז' לעשות לה שם מוקף לדירה אבל הכא דמכח הבקיעה לא חשיב מחיצה כלל אנה"ן דמקום שחפרו יש לו דין מחיצה אבל השאר במה נחשב למחיצה והוי פרוץ מרובה, שוב זכיתי וראיתי במים רבים ח"א סי' ל"ד שעלה ע"ד כס' ה"ה הי"ו והרבנים שם דחו כמ"ש בעניי ולא הודו לו בנדונו רק מפני שלא היה שם בקיעת רבים ע"ש, ומעתה הדרן לקמייתא שבנפול היסוד