יש מאין חלק ב רפ

בענין השותפות שעשית עם פ' דהיינו שאתה נתת הקרן למשא ומתן בעסק הבורית והוא יתעסק בזה בלתי שום עזר ממך. ויען כי ידעת אותו שטרם השותפות היה פותח חנותו להתעסק ביום שב"ק וימים האסורים לזה התנית עליו מתחלת השותפות שאין לו רשות כלל להתעסק בשותפות זו בימים האסורים. ועתה כאשר באתם לחלוק הריוח חכ"ח לבך נוקפך אולי מחמת ההרגל סרכיה נקט לשאת ולתת גם בימים האסורים. ואם לא בחנות כי היית רואה שהיתה סגורה באותם הימים חושש אתה אולי יצרו תקפו לשאת ולתת עם הסוחרים בשבתם יחד בקוואנים כדרכם ורצונך לדעת הדין

אשיבך בקצרה דלפי מה שרשום בזכרוני דאין בזה שום חשש דלמאי ניחוש אי משום שאם עבר ומכר בשבת מיחזי כשלוחך אפי' אילו לא התנית עליו כיון שהוא המתעסק ואין עליך שום חיוב להתעסק ובעבור עסקו לוקח חצי הריוח ה"ז דומה לאריס דבסי' רמ"ג דאמרינן אדעתא דנפשיה עביד ולא אכפת במה שמתרבה חלק בעל השדה וכ"ש שהתנית עמו ואין לך חפץ בעסקו הא לא אשכחן שאדם נעשה שליח לחבירו שלא מדעתו ורצונו, ואי משום שכר שבת כיון שאתם חולקים בסתם כל הריוח בב"א הו"ל שכר שבת בהבלעה דשרי (זולת אם סידר החש' בפנקס ונמצא שם ריוח העסק של יום שבת ח"ו שאז יש לפקפק בזה) ועוד שהרי התנית עמו מתחלה שלא יתעסק, ואין זה גרוע מהתנה עמו שכר שבת יהיה שלך ויו"א יהיה שלי שיוכלו אח"ך לחלוק בשוה אפי' אם שכר שבת היה יותר מריוח דיו"א כמ"ש בסי' רמ"ה והכא כיון שאינך מחוייב להתעסק עמו נראה דלא בעי שום תנאי דדוקא התם שחייב גם הוא בעסק אם לא יתנו מחזי כשכר שבת שהרי היה מחוייב להתעסק וזה עבד במקומו משא"כ הכא שאין החיוב רק על השותף ואדעתא דנפשיה עבד וכ"ש עתה שהוספת להתנות עליו מתחלה שאין לך חפץ בזה, ואי משום דהכא מיירי בישראל שעשה מלאכה בשבת ואסור ליהנות ממעשה שבת עיין סי' שי"ח דהמבשל בשבת אפי' במזיד לאחריני שרי למוצאי שבת בכדי שיעשו וכ"ש דיש לצדד באנשים כאלה דהורגלו בעוה"ר לשאת ולתת בשבת ונעשה להם כהיתר דיש לומר שדינם כשוגג דלאחרים מותר וכמ"ש האחרונים לצדד במגולחי זקן להכשירם לעדות מט' זה עיין במקומו, וכ"ש אם נצרף לזה דאיסור מו"מ כזה אינו אלא משום שמא יכתוב והכא דכל כתיבתם הוא בכתב גוים עיין למור"ם בסי' ש"ו שאין איסורו אלא מדרבנן ואתה אינך חושש לו רק מספק שמא עשה כן והרי קי"ל להקל בספק דרבנן וכ"ש די"ל שכיון שהתנית עליו וקבל שלא ישוב לכסלה לא מחזיקנן ליה בעובר דא"כ לא שבקת חיי לבע"ת ועיין בקי' ברשע שקידש ואמ"ל ע"מ שאני צ"ג דמקודשת בודאי, ובפרט הכא די"ל דמרתת מינך לעבור על תנאו, ולעד"ן אין לך לחוש ליכול וליחדי, וצויי"מ אנחנו וכל עמו ישראל, החותם בחפזון נמרץ: סימן ה'

כן הוגש לפנינו שאלת חכם מע' הרב המו' זר"ק כמה"ר משה כלפון הכהן הי"ו מו"ץ בעי"ת ג'רבא יע"א אודות עירם אשר היא אי מוקפת בים מכל סביבותיה והשתא הכא רצו לתקן מבואות פרוור אחד ממנה לטלטל בהן בשבת ונמצא שם מבואות עקומים או כנדל ונסתפק או בעו תיקון בעקמימותם או כיון דכל האי מוקף ים א"ץ, ומני"ר הביא לנו תחלה מה שנשאלו הרה"ג לפני דורם זלה"ה אודות מנהגם שמטיילים יותר מאלפים אמה בשבת ואינם מקפידים אתחומין והשיבו דימה חומתה ולולא דמשום זרעים שבתוכה שדינם לבטל הדירה היו מתירים גם הטלטול ע"כ, ועל היסוד הזה בנה הרב הפוסק הי"ו שלא להצריך תקון למקום אלא בשני ראשי המבוי דהיינו צוה"פ בראש אחד ולחי או קורה בראש השני ותו לא וטעמו חדא דבעיקר התקון של עיקום עצמו הדין הוא בפלוגתא כמו שיעויין בב"י סי' שס"ג וכן בביטול זרעים לדירה אתו רבנן בתראי וחלקו דלא מבטלי רק בהיותם חוץ לעיר מה שא"כ בהיותם לפנים מן החומה לא מבטלי ומזה