יש מאין חלק ב רעט

סי' ג'

שאלת ידידי להורות לך תכף אודות רמוני ס"ת ומורה באצבע ופרוכת של המתנדבים בעם מחו"ל לפעי"ק טבריה ת"ו ועתה בלו עד שכמעט אינם ראויים להשתמש בהם כמתחלה וסוחר אחד חפשי בדעותיו מסתתר בדברים עתיקים רוצה לקנותם ביותר מכדי דמיהן וחפץ אתה לדעת אם ימכרו לו ובדמיהן נעשה תמורתם חדשים או לא

על אתר נלע"ד דאסור כי ידוע שדברים אלו תשמישי קדושה הם ולא תשמישי מצוה כמו בהכנ"ס עיין בא"ח סי' קנ"ג ס"א וא"כ אפי' אם היה כח בידינו למכרם לא הותר אלא להעלותם מקדושתם קלה לקדושה חמורה ממנה כמש"ש בס"א ואתה אמרת לעשות בדמיהם כמותם ובזה הביא שם בש"ע ס"ד מחלוקת דיש אוסרין ויש מתירין והגם דקי"ל בכללי הש"ע ה' כי"א בתרא וכ"ן דעתו ז"ל ממ"ש בס"ז גבי מעות של מכורת בהכנ"ס ואינם רשאין להורידן מקדושתם משמע אבל לכיוצא בהם שרי מ"מ המג"א ז"ל בסק"ד כתב משם הב"ח דאין פלוגתא בזה והאוסרים הוא בלכתחלה והמתירים הוא בשכבר מכרו וזה הוי ס' אמצעות כמכריע בין ב' הסברות והפו' רגילים לומר ה' כמכריע וא"כ מה לנו לעבור בקו"עש ולמכור לכתחלה נגד ס' זו עוד בה דאפי' בקדושה קלה מהם כגון בהכנ"ס הנה בש"ע ס"ז כתב דדוקא זט"ה במעמד אנשי העיר יחד הוא שיכולים להוריד דמי המכר לקדושה קלה אבל זט"ה לחוד או אנשי העיר לחוד המעות ישארו בקדושתם וממילא אתה דן להאוסרים בס"ד להחליף בכיוצא בהם דלדידהו הוי הורדה נמי בזה ה"ה דיסברו במכרו זט"ה לבד או אנשי העיר לבד דלא מצו להחליפם בקדושה שכמותה. ובעיר הזאת אין מציאות שימכרו יחד הזט"ה עם מעמד אנשי העיר ולא עוד אלא אפי' אם היה במציאות שימכרו יחד דבזה כתב בסוס"י ז' דה"ה לכל דבר שבקדושה שנזכרו כאן דגרירי בתר בהכ"נ ועיין ביו"ד סי' רפ"ב מ"מ לא הושוו לבהכנ"ס רק בדין שיעשו בדמיהן כל מה שירצו אבל לגבי גופייהו חלוקים הם דבבהכנ"ס כשהיא של כפרים ואפי' של כרכים כשמכרו אותם הזט"ה ואנשי העיר יכול לעשות הקונה בהם מה שירצה ואפי' בהכ"ס וכמ"ש בס"ט ואילו בשאר קדושות כתב בסי' קנ"ד ס"ג דאין להם תקון אלא גניזה וההבדל בזה משום דבהכנ"ס אינה רק תשמישי מצוה אבל שאר קדושות הם תשמישי קדושה וכ"כ להדיא המג"א בסי' קנ"ג סקי"ד ואתה אמרת שהקונה הזה הוא סוחר לעתיקות וגם חפשי ומסתמא ימכור לכל הבא לידו וגם לגוים ונמצא שמעתה אנו מורידין אותם מקדוש' לחולין גמורים וכ"ז גם אם היה לעי"ק דין כפר שיש אופן למכור אבל היא דאתו לה מכ"ע דין כרך יש לה ואין צד להתיר בה אפי' בהכנ"ס ובפרט דהנה כל כלי הקדש רובם הם מנדיבי חו"ל יחיד או רבים ולא מבני העיר ואשכחן טעם בבהכנ"ס של כרכים ב' סברות י"א דהטעם משום דאדעתא דכ"ע דאתו לה נבנית וזה שייך גם אם נבנית מאנשי העיר וי"א הטעם משום דמעלמא בנו לה ומר"ן פסק כי"א קמא והכא בנ"ד תרוייהו איתנהו והגם דהכא בלו ואינם ראויים למלאכתן ובסי' קנ"ג סי"א דבעצים ואבנים של בהכנ"ס שנסתר כתב שיכולים לתתם וכ"ש למכרם מ"מ המג"א שם כתב דדוקא בשל כפרים ובזט"ה עם מעמד אנשי העיר ע"ש בסקכ"ו והכא עי"ק כרך וליכא אנשי העיר עם הזט"ה. והגם דהדגול מרבבה חילק דטעם דל"מ בכרכים משום דמיירי ביכולים לבנות בהם עוד משא"כ אם נהרס בהכנ"ס ואינם מתפללים עוד בו שכתב המבי"ט ח"ג קמ"ג דגם בכרכים ומכרוהו וגם המ"א סקי"ב הבי"ד לא דמי לנ"ד דהכא מהנו להתיכם ולעשות מהם חדשים. ולפיכך לא מצאתי תקון לרמוני ס"ת הללו למוכרם אלא להתיכם ולעשות מהם חדשים או לגנזם זהו מה שראותו כעת להשיבך בנחיצה רבה וצוי"מ אמן. סי' ד'

ידידי וכו' שאלתנו בעת שאני נחפז ואין שום ספר בידי. ועכ"ז מפני יראתך ותם דרכיך אמרתי לא אשיבך ריקם והוא