יש מאין חלק ב רעו

דלא ישנו אלא לחמורה דהוא בלא רצון צבור וכ"כ המ"א בסק"ה דבזה אסור משום אכחושי מצוה וכ"מ בטושה"ע יו"ד סי' רנ"ט ס"ב אבל מרצונם יודה גם הוא וכמו שהעמיד מר דברי הש"ס. אמת שהטור והרמב"ם כתבו גם גבו מעות וכו' ורצו לשנותן וכו' אבל י"ל דהאי ורצו לאו אמתנדבים קאי אלא אגובים ושלא מדעת המתנדבים אבל מדעתם אנה"ן דיוכלו לשנות גם לקדושה קלה. וכ"מ דעת הש"ע ביו"ד סי' רנ"ט ס"ב שכתב צדקות שהתנדבו לבהכ"נ וכו' יכולים בני העיר לשנותה בלצורך בהמ"ד או ת"ת אפי' אם הבעלים מעכבים אבל לא מת"ת לצורך בהכנ"ס משמע דלא בעינן עילוי מבהכנ"ס לת"ת אלא משום שהבעלים מעכבים אבל אם אינם מעכבים וכ"ש נמלכו בהם ורצו דלא בעינן עילוי. וא"כ כדי שלא יהיה סותר להך דגבו מעות בא"ח סי' קנ"ג דבעו עילוי היינו משום דהוי שלא מדעתם. וגם לזה נפלאת היא בעיני דא"כ דעת מרן אמאי בב"י סי' קנ"ג כשהוק' לו מגבו מעות להתנדבו עצים ואבנים לבהכנ"ס לא חילק בין שינו שלא מדעת המתנדבים לשינו בדעתם. ולא בין באו ליד גבאי ללא באו. ועלה ע"ד לדחוק בכונתו דהוא היא דכל שלא באו ליך גבאי מסתמא ידע המתנדב ורצה בשינוי משא"כ כשבאו ליד גבאי א"א להמלך בנדיב ועוד דהב"י פי' הטעם דבגבו חלה קדושה עליהם ובלא גבו אין בהם קדושה ע"ש ולאפס הפנאי און עת להאריך

ומ"מ רואה אנכי דהכא בנ"ד דרוצים לשנות המעות לצורך ת"ת דתשב"ר ולקנות מהם ג"כ הזוה"ק ללמוד בו רבים אין לחוש עוד לא לס' הרא"ם ודעמיה דגבית המעות הוי כמעשה ולא לסברתו הוא והט"ז דמ"מ מחויבת האשה לשלם נדרה. אי משום דהוי כמעשה הן לו יהי אלא שקנתה ס"ת ממש הנה קי"ל בא"ח סי' קנ"ג ס"י דיחיד בשלו אפי' ס"ת יכול למכרו לכ"ע ללמוד תורה וכו' ע"ש וה"ן צורך ת"ת הוא בין מה שרוצים להוציא לפרעון הבנין של ת"ת שיהיה מקום לתלמידים ללמוד ובעד שאר הוצאותיהם ובין קניית הזוה"ק ללמוד הרבים וכ"ש למ"ש המ"א שם סקכ"ב טעם למנהג העולם שמוכרין אפי' ס"ת שנתנו לבהכנ"ס לקרות בו ומשתמש בדמיו דהטעם הוא מכיון שנהגו כך הו"ל כהתנה בתחלה שלא תחול קדושת רבים עליו ע"ש ואם נפשך לומר דאין היתר בזה רק ללימוד דנפשיה ולא ללימוד דאחרים הנה מפורש שם בס"ו דמוכרים אפי' ס"ת להספקת תלמידים, ושו"ר להפרישה בי"ד ריש סי' רנ"ב שכתב לחלק בין לימוד דידיה לאחריני והט"ז והשיך דחו דבריו ואסיקו דגם ללימוד לאחריני מוכרין ס"ת וז"פ בדעת מר"ן ז"ל בא"ח כמ"ש, ואפי' למש"ש בא"ח הט"ז סקי"ב דאין מוכרין בהכנ"ס להסתפק תלמידים רק כשיש בהכנ"ס אחר (דלא כב"י) מ"מ בנד"ד יש ס"ת אחרים וכ"ש הכא דאין כאן רק גביית מעות ליד גבאי דמ"מ רבים הם הסוברים דלא הוי מעשה רק הזמנה והזמנה לאו מלתא ועיין בתשו' הרא"ש פי"ג סי"ד שגם הוא כ"כ בפשיטות ואי מצד קיום הנדר הנה הט"ז גופיה שכ"כ לא קאי אלא למיהב טעמא לגבו מעות דאין משנין משום קיום הנדר והתם הרי פשוט דעכ"ז משנין מקדושה קלה לקדושה חמורה ומהמתבאר לעיל הנה ידענו דקדושת פרנסת התלמידים מעולה מקדושת ס"ת וכן קניית ספרים ללמוד בהם וכמו שהאריך בזה הרא"ש שם והוכיח דכיון שמוכרין בהכנ"ס לוקח תורה וספרים כ"ש שמוכרים אותם ללמוד תורה כי מה תועלת יש בקניית ספרים אם לא ללמוד בהם ויתירה מע' הלומד ממע' ס"ת כמ"ש במכות כמה טפשאי אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גב"ר, וכן בפ' בני העיר רצו לפשוט דמוכרין ס"ת ישן לקנות חדש ממ"ש דמוכרין ללמוד תורה ודחו דתלמוד שאני שמביא לידי מעשה עש"ב, וא"כ כשמשנין לעילוי כזה יוצאין י"ח נדרם ועיין להחק"ל ז"ל ביו"ד ח"ג דקכ"א שהאריך בזה דבשינוי למעליותא יוצא חובת מה שנדר בראשונה, וגם קניות הזוה"ק שילמדו בו רבים הוי עילוי מס"ת שאין לומדים בו כ"א במקרה ועיין ביו"ד סי' ע"ר דעת הרא"ש דהאידנא מצות ס"ת היא לקנות ש"ס ופוסקים וכו' והדרישה כתב דדעתו לעקור מצות כתיבת ס"ת בזה"ז מכל וכל ואפי' לדעת הב"י ואחרונים שח"ו לא נתכוון הרא"ש לעקור מצוה זו מ"מ מפורש בב"י דקניית ספרים בזה"ז עדיף מס"ת