יש מאין חלק ב רעה

לאריג מי איכא למ"ד וכ"א בברכות דכ"ז ע"ש וכן הק' התו' שם בסנהדרין ד"ה מותר המת וכו' תימה אי בגבו מעות טווי לאריג מי איכא למ"ד אלא שתי' שם דמעות עדיפי מטווי לאריג משום דחזו למיקני בהו כל מילי. ומ"מ גם לתי' המעיין שם יראה דלא הוי אלא כאריג דמיקרי הזמנה והרי בהזמנה גופה קי"ל דלאו מלתא היא ולפ"ז מצינן למימר שיכולים לשנות המעות שלצורך ס"ת לדבר אחר

אבל מה נעשה כי להדיא כתב הרמב"ם בה"ת והטוש"ע בא"ח סי' קנ"ג דאם גבו מעות לבנות מהם בהמ"ד וכו' או ס"ת וכו' ורצו לשנותן מהצורך שגבו אותם אין משנין אותן אלא מקדושה קלה לקדושה חמורה וכו' וא"כ הכא שנגבו לצורך ס"ת דקדושתו חמורה מהכל כמפו' שם נראה דלא יוכלו לשנותם איברא כי מרן בכ"מ הביא קו' הרמ"ך על דין זה דאמאי אין משנין כיון דאין כאן רק הזמנה וכ"ש דהוי כטווי לאריג דלכ"ע לאו מלתא היא והצ"ע והמ"א ז"ל שם תי' דלאו משום הזמנה אלא הטעם משום דכשגבו מעות מהקהל לצורך דבר אם ישנו מדעתן הו"ל אכחושי מצוה וכו' משא"כ ביחיד המתנדב וכו' ע"ש ולדבריו ז"ל הכא דהמתנדבת היא יחידה ומדעתה רוצים לשנות לא איכפת לן. אבל הט"ז שם תי' באו"א דאנה"ן דליכא משום הזמנה שום קדושה אלא דמשום לצאת חובת נדרו שנדר לא יצא י"ח רק מקדושה קלה לקדושה חמורה ע"ש ולדב"ק אנה"ן אם תרצה המתנדבת לקנות עוד ס"ת ותשנה מעות אלה למה שתרצה רשאה ושלטאה משא"ך אם לא תקנה עוד דלא תצא י"ח נדרה רק מק"ק לחמורה והכא ליכא עילוי. וכ"ש לדעת הב"ח הכא והרא"ם בח"א סי' נ"ג והבי"ד הש"ך ביו"ד סי' רנ"ט דטעם הטור בגבית מעות משום דכשבאו ליד גבאי כבר נתיאשו הבעלים מהם והו"ל הגביה כמעשה משא"כ באורג בגד דאינו מתיאש עד שיפרסנו על המת וכן בבנין בהכנ"ס דדעתם דוקא עד שיתפללו בה לפיכך אינו רק הזמנה עש"ב וע"ש בתשו' הרא"ם ז"ל דס"ל שגם במקום דשרי לשנות מ"מ בעי הנודר לשלם נדרו וא"כ מאן ספין לעשות מעשה נגד האלדי"ם האדירים האלה, ובפרט דגם מר"ן ב"י ז"ל שאנחנו סומכים עליו נראה שמחלק כהרא"ם ז"ל דבב"י הק' מדין גבו מעות וכו' להתנדבו לבנין לבהכנ"ס דאוזפינהו שרי דמאי שנא וחילק בין באו ליד גבאי ללא באו, והגם שכתב דדוחק לחלק בכך והק' אח"כ דגם לא באו ליד גבאי לא מצי לחזור בו ותי' לבסוף דאנה"נ שאינו קדוש אלא שאינו יכול לחזור בו ע"ש מ"מ נראה שדעתו שאין עוד חילוק ביניהם רק מ"ש בתחלה ורק מפני דהוה ס"ד בלא באו ליד גבאי דלא קדשי כלל ויכול לחזור בו להיות שלו ע"ז כתב שהוא דוחק דהרי סו"ס במה יוצא חובת נדרו והגדיל הקו' מדברי המרדכי, ולזה תי' דאנה"ן דל"מ לחזור בו וממילא נסתלק הדוחק ג"כ (ודלא כמו שהבין הט"ז ושאר האחרונים בכוונתו ז"ל וכבר ראיתי למאמר מרדכי השיג כן על הט"ז ע"ש) וכן הבין בדעתו מור"ם וכתב משמו בהגה בלבנים לבהכנ"ס דיש חילוק בין באו ליד גבאי ללא באו ע"ש וא"כ היכי נעביד עובדא נגד מר"ן ומור"ם ז"ל, וכבר היה בדעתי לפלפל בענין זה אלא שראיתי שקמחא טחינא הוא ומלבד מה שהאריכו בזה מפרשי הש"ע ע"ע במרכבת המשנה אלפנדרי דכ"ח לשון למודים דט"ל מק"ק דקכ"ד פרה"א ח"א דח"י חק"ל יו"ד ח"ג דקכ"א שמ"ץ סי' א' מאמר המלך דקי"ח זרע אברהם יו"ד סי' ח"י מח"א הל' צדקה סוס"י י"ב שער אפרים סי' ל"ח פני מבין דנ"ב, ועיין בתשב"ץ ח"ב סי' ק"ע (נשאל בצבור שהתנדבו לבנות כותל בהכנ"ס ונמלכו ורוצים לשנות הנדבה לתקן מקוה והשיב להתיר כיון שהוא נעשה בזט"ה במעמד כל העיר ושוב כתב דאינם צריכים לזה דאין קדושת המעות כקדושת בהכנ"ס דהא קי"ל דהזמנה לאו מלתא היא כמ"ש בפ' בני העיר וכ"א התם שאם גבו מעות וקנו והותירו שהמותר מותר והיה משמע מזה הלשון דדוקא אם הותירו אבל המעות הצריכין אסור וכ"כ בעל אורח חיים ואינו נראה דהא קי"ל דהזמנה לאו מלתא היא ולא אמרו זה בגמ' אלא שלא ברצון צבור אבל ברצונם מותר ע"כ, והוא פלא דלאו הטור לחודיה כתב זה אלא גם הרמב"ם בפי"א מה' תפלה כתב כלשונו ממש ותו אמאי לא ניח"ל למר להעמיד דברי הטור