יש מאין חלק ב רעד

הק' מתיבי א"ר יהודה אימתי (סדר תעניות) בזמן שהשנים כתקנן וכו' אבל בזה"ז הכל לפי השנים כלו' ועיר כנינוה יתענו בזמניהם וכן ישאלו בברכה"ש ותי' דרבי תנא הוא ופליג משמע דלא משכח לזווג רבי עם ר' יהודה ואילו הרמב"ם ז"ל פ"ק מה' תענית פסק כר' יהודה ובפ"ב מה' תפלה פסק כרבי, ועלה במחשבה לתרץ כפמ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' הנז' דרבי לא פליג אדר"י רק בעיר אחת ולא בארצות (דהיינו איקלים) ובזה נמי זווג דברי הרמב"ם דבהת"פ כתב כגון אי הים ובפיה"מ כתב ארצות שר"ל איקלימים לימים וה"ן היה נ"ל דבהס"פ דיבר על האיקלימים אבל מלבד דהרא"ש לא מצא לדקדק רק ממ"ש הרמב"ם בפיה"מ ארצות משא"כ הכא דכתב מקומות דמשמע מקומות פרטיים, עוד בה מה נענה למר"ן ז"ל דלא מחלק בהכי, ואחר החפוש מצאתי להלח"מ בה"תע פ"ה הרגיש בזה ותי' דבהל' תפלה פסק כרבי לענין שאלה דוקא ובהל' תענית פסק כר"י לגבי תענית ע"ש, והגם דלא נ"ט בזה מאי שנא, וגם יש דוחק דא"כ מדוע בש"ס לא חילק בזה ואוקמה בפלוגתא, מ"מ מצאתי כי דבר ה' בפיהו אמת, כי בירושלמי פ"ה דברכות ה"ב ובתענית פ"א ה"א איתא שאלת נינוה לרבי אם יעשו סדר תעניות בזמן שצריכים והשיב להם לכו ועשו ובלבד שלא תשנו ממטבע הברכה, וא"כ משם שאב הרמב"ם חילוק זה וס"ל דלא שבקינן מאי דאתמר להדיא בירושלמי מכח דיוק דאמאי לא משני בבבלי הכי דאולי לדחוייה למקשן בקש מיכוון זולת לא ידעתי אמאי הלח"מ כ"כ מדיליה ולא מירוש', וכן יש להעיר על מר"ן בא"ח בב"י סי' קי"ז שהביא קו' הר"ן דבע"ז אמרו מי שצריך לפרנסה שואלה בברכה"ש והכא אמרי' שואל בש"ת, ותי' דשאני מטר שמזיק לרוב העולם ומר"ן דידיה תי' דשם אינו משנה ממטבע הברכה אלא שמוסיף צרכיו בה משא"כ הכא דביה"ח קי"ל דאם שאל גשמים מחזירין אותו א"כ כשהם שואלים בברכה"ש הו"ל משנה ממטבע הברכה ע"כ, והשתא צ"ע אמאי הר"ן עזב דברי הירושלמי ומר"ן אמאי לא מייתי ליה לסיועיה, את זה העירותי שלא תהא ביאה ריקנית אבל לעיקר הדין דינו דין אמת, יה"ר יפוצו מעינותיו חוצה להורות בנ"י חקים ומשפטים צדיקים כנה"ר ונא"ה החו"פ עה"ק טבריא בניסן התרפ"ג וש' מאי"ן סימן ב'

אשה יראת ה' צמצמה מפרנסתה יום יום לעשות ספר תורה. ובעיר גדולה לאלדי'ם נוססה רוח טהרה ברב אחד ליסד ת"ת לנערי בני ישראל יחד עשיר ואביון ויתומים וכו' ובאונו שרה והצליח לקבץ קרוב לק"ן ילדים מהם בעלי מקרא מהם בעלי משנה מהם בעלי גמרא. והעמיד כמה מלמדים לכל כת וכת ופורע שכרם. וגם מספיק לאיזה בני עניים מהם עזר פרנסה ומלבוש. וגם בנה חצר גדולה ובה כמה חדרים למושב התלמידים הנז' ללמוד שם כל היום. ומהם ייחד חדר נאה להתפלל שם התלמידים בעידן צלותא וללמוד שם בשאר היום. וכל הוצאות הבנין זקופים עליו במלוה על סמך תקותו ממה שיתקבץ מנדיבי עמים די בכל אתר אשר שולח מכתבים ושלוחים אליהם כי מנדבותם פורע ההוצאות הנחוצים מידי חדש. ואם יעדיפו ופרע קמא קמא למלוים עד שישתחרר הבנין הנז' וקם לו להקדש ת"ת ואחד משלוחיו בהגיעו אל מקום האשה הנז' מסרה לו המעות אשר קבצה לעשות לה ס"ת בבהכנ"ס הנז' ושלחם ליד הרב אדעתא דהכי. והרב כתב לו כי ס"ת יש לו בבהכנ"ס הנז' די והותר לכן ידבר על לב האשה אולי תאבה להסב המעות הנז' עבור בנין ת"ת ויכתב בספר הזכרונות שיש לה חלק בבנין הנז' להקדש. והשליח עשה שליחותו ונעתרה לבקשתו. וגם קבל עליו לקנות מהמעות הנז' זוה"ק ללמוד בו רבים לזכותה. ושאלו אי אריך למעבד הכי או לא

תשו' לכאורה היה נראה להתיר כיון דעדין לא נקנה הס"ת רק הוזמנו המעות לקנות בם וכבר מפורש בסנהדרין דמ"ז מח' אביי ורבא דלאביי ס"ל הזמנה מלתא ורבא ס"ל דלאו מלתא היא ופסקו כל הפוס' כרבא. ובפרט דנראה לכאורה דגם אביי יודה בהזמנת מעות דלא הוו אלא כטווי לאריג ושם אמרו טווי