יש מאין חלק א צט

יאבדו הרבה. (עיין לו עוד ח"א סי' קל"ט ותקון הס' איך יעשו כשהלקט מרובה על שיעור לקט ונמצא טבל וחולין בכל בד ובד וקשה להפריש ע"ש שהוא מגומגם והרב הלכה רווחת כתב שהראה לחו"ר ואין פות'ר ואני זכורני שהראני ופתרתי ושכחתי. ומ"מ בל"ס שט"ס נפל שם בחסר ויתיר וחליף והתכלית הוא זה שישאלו הבעלים על מעש"ר שעשו בפעם אחרת ונמצא שהוא טבל ויאמרו שת"ג שבלקט הרי היא בטבל זה וכן חלק תרומת מעשר שבלקט הרי היא בטבל זה ולפי שעתה נתמעט אותו מעש"ר מה שהיה ראוי להפריש על פירות הראשונים כי הפרשנו ממנו תרו"מ ות"ג של לקט לכן יאמר וחלק מעש"ר השייך מן הלקט עם החלק הנתמעט ממעש"ר (של פירות הראשונים) הרי הוא קבוע בכל מקום שהוא בצפונו או בדרומו וכו' חלק דבריו עד"ז ותמצא נחת ודברי הרב מאירת עינים למנהגנו. אבל דע ידידי דמה שמחזיקים במעשר ראשון לעצמם אינו רק בפירות הנלקחים מן הגוי ולא בשנגדלו ברשות ישראל דאותם חייב להפריש מהם ולתתם ללוי כמש"ל וגם הלק"ט שם בח"ב כ"כ להדייא ועיין בשדה הארץ ח"ג יו"ד סוס"י כ"ה סק"ד וה' שכ"כ ושם אודות מעשר זתים וענבים ובפרה"א ח"ד ה' שבת לענין הפרשת תו"מ וה' ישיב שבותנו. איש תחת גפנו. אמן: סימן טו"ב שאול שאל אחד מיקירי עי"ק ת"ו בעל נפש אם יוכל להשכיר הבתים שיש לו פעי"ק ת"ו לחברת המיסיון שאין להם צורות הש"ו רק מאמינים באותו האיש. ורצונו להיות ההיתר בשופי: ואני עניתי דהן אמת כי דב"ז משנה ערוכה היא בע"ז דכ"א דר' יוסי אומר בארץ ישראל משכירין להם בתים אבל לא שדות ובסורייא וכו' ובחו"ל מוכרים אלו ואלו וקאמר בש"ס אמר"י אמר שמואל ה' כר' יוסי אבל מ"מ הנה שם במשנה סתמו ואמרו אפי' במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שהוא מכניס לתוכו ע"ז שנא' לא תביא תועבה אל ביתך ע"כ ולזה צריך לברר הדין מהו בימים האלה וכבר עמדו קמאי ובתראי על מה סמכו העולם בח"ל להשכיר בתים וכו' ומשם תצא תורה לנ"ד: וטרם כל נחקור אם איסור לתתא"ב מן התורה הוא דוקא במכניס הוא עצמו או גם בשוכר לגוי והגוי מכניס. דנ"מ טובא בזה והרב תורת חיים בשטתו שם כתב וז"ל והאי קרא ע"כ אזהרה הוא שלא ישכיר ביתו לעכו"ם ויכניס בו ע"ז דאי לישראל תפו"ל מרישא דקרא פסילי אלד'יהם תשרפון ע"ש ואע"ג דמדברי הרמב"ן עה"ת נראה דמוקי הכל ליש' ורישא דקרא בע"ז עצמה וסיפיה לאסור בהנאה כל עניניה והנוין ע"ש אבל נראה שרבים ונכבדים קיימי בשטת התו"ח ז"ל. והוא מהטעמים שסמכו למנהג שמשכירי' בחו"ל. א') התו' שם ד"ה אף במקום הביאו ראיה מתוספתא דמחלק ואינו אוסר רק שכי' בתים ולא שכירות אוצרות וכו' אעפ"י שידוע שמכניס והטעם דלא נאסר רק כשמכניסים בקבע ולא בעראי וא"כ בזה"ז שגם לבתים אין מכניסין בקבע שרי. ב') משם הר"ח כהן ז"ל משום דבירושלמי אמרו שבמקום שאמרו למכור משכיר אף לבית דירה ונ"ט לזה משום דבחו"ל לא מיקרי ביתך אלא בא"י. ג') משם ר"א בטעם הירושלמי משום דאף בא"י אינו אסור להכניס רק למקום שדר בו ולא בשכור ורק רבנן הוא דגזור ומפנ"כ הקלו בא"י באוצרות ובחו"ל גם בבתים עיין כ"ז בתו' שם. ועיין בסמ"ג לאוין מ"ח דנ"ט כאוקמתא דר"י והגם שנוטין דב"ק להתיר אף בא"י כבר הד"ד דנ"ט ע"ב כתב שאינו כן גם הרב בעה"ת בה' ע"ז סי' קמ"ד הביא מ"ש התו' ודחה ותי' עוד דשמא הירושלמי לא התיר רק לת"ח דגמר ומקני לפירות כל ימי השכירות