יש מאין חלק א צח

אפשר אפי' על בהמות חיין לא גזרו רבנן ע"ש בתו' הנז' ובתו' דסוכה הנז' ובקדושין דנ"ו ד"ה במזיד ובהגוזל דצ"ז ד"ה דזבין שבזה ישבו הך דהגוזל דקאמר מעות בבל בבבל מזביננן בהו בהמה) י"ל דס"ל להרמב"ם דכל היכא שאמרו מחללין מעות ע"פ לכתחילה היינו בדמאי ומח' ר"מ ורבנן נמי הוא בדמאי וכמ"ש בירוש' פ"ק הזכירוהו התו' בסוכה ד"ה על חיין דיש מח' בזה בירוש' (עיין במעשה אורג פ"ק דמע"ש ה"ו העתיק דברי ר"א בירוש' דמוקי לה בדמאי וכתב והשאר נמחק כלו' דקיימא הך אוקמתא וזה דלא כהתו' דיש מח') אבל הראב"ד ס"ל דמיירי בודאי לפיכך השיגו. ומפני שאם מלת מתחללין פירושה בדיעבד כ"ש דהוה ק' קושיית הראב"ד לזה ישב הכ"מ דבתוס' תני מחללין לכתחילה. ומ"מ בודאי סבר הרמב"ם דאין לחלל לכתחילה מעות ע"פ ואם חילל יעלו ויאכלו בירושלים וכו' כמ"ש בפ"ז הט"ו וט"ז (מה שנראה סתירה דבהט"ז כתב שאם לקח בהמה במזיד תעלה ותאכל בירושלים ואילו בפ"ד כתב שאם חילל על בהמה לא קנה מעשר כלו' ואם במזיד יאכל כנגדה כמו שפי' הכ"מ גבי לוקח מים ומלח ל"ק מעשר ע"ש רציתי לומר דבפ"ז מיירי בשחוטה ומ"ש תקבר היא ועורה שקנאה קודם הפשט אבל עיינתי בפיה"מ להרמב"ם שפי' תקבר ע"י עורה אם מתה ש"מ דבקנאה חיה איירי אמנם מצאתי לתו' שם בסוכה ד"ה שמא הקשו כי קושיין מהך מתניתין לרבנן (עיין למהרמ"מ) ותי' דלא גזרו רבנן רק בבעלת מום דלא חזייא לשלמים וכו' וא"כ הרמב"ם נמי בפ"ד איירי בבעלת מום דלא חזייא לכך יאכל כנגדה) ומאין סמך למנהג שמחללין גם לכתחילה. ואפשר הטעם כיון דתו"מ בזה"ז הם מדרבנן הקילו בהם כדמאי שדינו מפו' בפ"ד דמחללין מעות ע"פ גם לכתחילה ושלא מדוחק ובזמן בהמ"ק יעלו ויאכלו בירושלים וכשאין מקדש ירקבו. או משום דס' הוא שאין מחללין ע"פ משום כי לא תוכל שאתו וא"כ אם יחזור לפדות ע"פ מה הועיל אבל בזה"ז שאין שם עלייה מאי נפק"מ וכשהוכרחו לחלל על מעות מאיזה טעם הקילו בזה. וא"ת ישליך הפרוטה לים המלח רחוק הדבר והוי כדלא אפשר ומותר כהך דמעות בבל בבבל דמשום דלא אפשר זבן בהמה. ועיין בשנות אליאו פיה"מ להגר"א ז"ל שכתב בפ"ק דמע"ש בדמאי דאריך ושפיר לחלל מעות ע"פ לכתחילה. ובפרט דהרבה דברים הקילו בזה"ז דהא הורו הגאונים לחלל שוה מנה על שוה פרוטה משום דלא עדיף מקדש וסתמו גם לכתחילה ובלא חקירת דמים ואילו בקדש מפו' בפ"ז דערכין דוקא בדיעבד וגם צריך חקירת דמים והט' ודאי דבזה"ז יש להקל וע"ש בתו' סוכה ד"ה שמא. שו"מ לה' כסא אליאו ז"ל יו"ד בסי' של"א דמלבד דפשיט"ל במנהג ירושלים שמחללין פירות ע"פ תמה עליהם במה שלוקחין מעט יין מיניה וביה ומחללין עליו דכיון דעומד בטבלו וקדש הוא הרי אין מחללין הקדש על הקדש ועוד דלא חזי למיכליה וישב מדתנן בבתרא דטבול יום שמחללין על פירות ע"ה אע"ג דלא חזו לאכילה וכו' וכ"ש דהקילו בזה"ז כמה קולות ע"כ ועיין בס' תקנות ירושלים דעד האידנא נמי מחללין מיניה וביה. (המבין יבין דזה רחוק מהך דתנן שאין מחללי' ע"פ שאינו יכול להגיען לירושלים דלא כקו' אותו גדול על המחללין ע"פ המוכשרין וכמש"ל) וגם במעות ע"פ מצאתי מפו' בהלק"ט ח"ב קמ"ג וקמ"ד בס' ההפרשה כתב ואומר מע"ש בצפונו והוא מחולל על שו"פ בכיסי ובו אני לוקח מעט אוכל ושורפו או קוברו וא"ץ שיהיה בו שו"פ דבשלמא בתחילה דכתיב ונתת הכסף צריך שיהיה בו שו"פ אבל בכל אשר תאוה נפשך אעפ"י ששוה כל דהו מטעם דאין אונאה להקדש וכו' ע"ש ומלבד שמצאתי און למנהג שמחללין מעות ע"פ עוד הבנתי טעמם שמפרישים תחילה על שו"פ. משום שאולי לא ידקדקו ליקח פירות ששו"פ והתו' אמרה ונתת הכסף או משום דבזה יוכלו לחלל פרוטה אפי' על כל שהוא פירות ולא