יש מאין חלק א צז

הגזול משמע דפרי ראשון אינו מתחלל רק על כסף ופרי שני נמי דוקא דיעבד. וע"ש בכ"מ שורש מחלוקתם. וא"כ הגם דרש"י בפ' לולב הגזול ובקדושין דמ"ה ע"ב לחד פירושא קאים כהראב"ד מ"מ אנן כהרמב"ם מארי דארעא דיש' קי"ל ובפרט בענין תו"מ שמפני המחלוקיות ביש' גזרו חרם בימי מרן הק' שלא לנהוג בתו"מ רק עפ"י הרמב"ם כמ"ש בכ"מ פ"א מתרומות והמבי"ט ח"ב סי' קצ"ז ורב"א בסי' א' וקלסינהו הרב ז"ל וכתב שכן ראוי לנהוג גם בירושלים ומה גם שבש"ע יו"ד סי' של"א סקל"ח כתב או יחלל על פירות אחרים דהוי גם לכתחילה. אלא דעדיין ק' מ"ש הש"ע בסקל"ג חלול ע"פ בלשון דיעבד והוא בלשון הרמב"ם דפ"ב ממע"ש ואי משום דמיירי בשאינו מינו הו"ל לפרש ולא לסתום ואחר החיפוש זכיתי לראות תשו' אבק"ר סי' ד' שנשאל דלשון הרמב"ם מורה בדיעבד והמנהג לחלל גם לכתחילה והשיב וז"ל אע"ג דפשטא דלישניה משמע בדיעבד אפשר שסמך עמ"ש כמו שביארנו בהמ"א שלשם מוכח להדייא דלכתחילה נמי פודה פירות על פירות שהרי כתב או מחללין על שו"פ מפירות אחרות ע"כ ומדעיקר הילפותא היא ממ"ש בהמ"א המעיין שם יראה דנטע רבעי מחללין אותו לכתחילה וגם על שאינו מינו כמש"ש בפיו"ד הי"ו וי"ז דמחללין אותו על חטים ושעורים ולזה סמך בש"ע סקל"ח וכתב מחללין אותו בסתם דמשמע לכתחילה וגם שאינו מינו ובזה תבין תי' הכ"מ שם על השגת הראב"ד דהא ילפינן קדש ממעשר ואינו מתחלל רק על כסף שכתב וי"ל לדעת רבינו דה"מ בזמן הבית ע"כ ולכאורה יפלא דהא בפ"ד דמע"ש הוכיח לדעת הרמב"ם דגם בזמן הבית מתחלל ע"פ המע"ש עצמו אלא משום דהתם קאי על מינו דוקא והכא גם לשאינו מינו איצטריך לחלוק הזמנים (ע"ש בלח"מ שהרגיש על הכ"מ כמ"ש וגם חי' חילוקינו סתירה הנראית מהמע"ש להמ"א מלכתחילה לדיעבד ולדידי זהו כונת הכ"מ עצמו אלא שקיצר) הנה נמצא יסוד למנהג שמחללין ע"פ אפי' לכתחילה ואפי' שאינן מינן. והוא פלא על אותו גדול שכתב זה לא שמענו ולא מצאנוהו והוא ה' פסוקות ברמב"ם גם מש"ש אנה הכסף ואנה החומש לא ידעתי האם לא יועיל החומש כשיהיה מפירות: אבל חילול מעות על הפירות הרמב"ם בפ"ד מהמע"ש כתב וז"ל אין מחללין מעות על פירות ואם חילל יעלו הפירות ויאכלו בירושלים ע"ש בכ"מ כתב ע"ז דבפ"ק דמע"ש תנן הלוקח פירות בשוגג יחזרו דמים למקומן במזיד יעלו ויאכלו בירושלים ואם אין מקדש ירקבו ורבינו לא חשש לבאר דבמזיד איירי דלשון חילול משמע דבמתכוין לחלל מיירי והרב מראה הפנים בירוש' פ"ק דמע"ש ה"ג סוד"ה הלוקח השיגו דמה ענין חילול ללוקח וכתב דשורש דברי הרמב"ם ממה שדקדק רבי חגי ממשנה דאין מעות מתחללים על פירות וכן תני בן ביבי וכו' ואסיק דגם בן ביבי לא איירי אלא לכתחילה ולא בדיעבד ומכאן שורש דברי הרמב"ם ודלא כהכ"מ ע"כ ואח"ה נראה דאשתמיט ליה כי הכ"מ בפ"ז הי"ד הביא דברי הירוש' הנז' וביאר באורך דלהרמב"ם לא שני ליה בין מקח לחילול כמסקנת הבבלי ולעולם בשוגג יחזרו דמים למקומן ואם ברח יאכל כנגדן ובמזיד יעלו ויאכלו בירושלים וא"כ גם הכ"מ סו' דשרש דברי הרמב"ם הם ירוש' ובבלי והכא לא בא לגלות המקור רק מפני שהרמב"ם סתם וכתב ואם חילל יעלו וכו' ואי בשוגג איירי דיניהו הוי או יחזרו וכו' או יאכל וכו' משו"ה כתב דבמזיד איירי) משמע דדוקא בדיעבד מתחלל ולא לכתחילה והגם דלכאורה ק' בזה ממ"ש הכ"מ גבי מחללין פירות ע"פ לישב דעת רבינו מפלוגתא דרבנן ור"מ בסוכה במחללין על בהמות וחיות דשחוטין לכ"ע מחללין ואוקימנא בדמי דס"ל להרמב"ם דמחללין לכתחילה מעות ע"פ ממ"ש בתוספתא ע"ש (כזה כתבו התו' בסוכה שם ד"ה על חיין דמחללין לכתחילה ולרבותא דרבנן נקט לשון דיעבד ואפי' היכא דאפשר משמע מתו' דפ' הזהב דמ"ד ע"ב ד"ה טבעא דמחללין ובדלא