יש מאין חלק א צו

פ"ב דמע"ש והש"ע סקל"ג נראה שאין לחלל פירות על פירות גם בזה"ז כ"א בדיעבד ואם מפנ"ז מחללין בתחילה על הפרוטה וחוזרין ומחללין על הפירות ג"ז מפו' בפ"ד, ממע"ש דאין מחללין מעות על פירות ומה הועילו וע"ש לאותו גדול שתמה על מנהג המחללים על מעט קמח ומפריחים אותו לאויר תרי תמיהי חדא כיון שמנהגם ללתות הרי נטמאו ואפי' פירות שאינו יכול להגיען לירוש' אמרי' במע"ש דלא קנה מעשר וכ"ש נטמאו ועוד דאין מחללין רק על כסף שיש בו צורה אבל על פירות זה לא היה וכו' ולא מצאנוהו ברז"ל וכו' והגם שדב"ק תמוהים בזה כמשי"ל מ"מ ברמב"ם מפו' דאין מחללין ע"פ לכתחילה. ה') מדוע מסתפקים ואומרים אם היא שנת מעש"ע כיון שש' השמיטה מוחזקת בידינו כרמב"ם וכבר תמה זה מהרימ"ט שם ואני מוסיף דגם לשיטתם מדוע במע"ש ל"א בלשון אם וכו' וי"ו) מהרימ"ט שם צווח דקי"ל הפקר בפני שלשה אבל בינו לבין עצמו לא הוי הפקר וא"כ הוי גזלת העני ואפי' הוי הפקר הרי צווח אותו גדול ממס' פאה פ"ו דהעני נותן לחבירו חלקו מעשר עני ולא יזכה בו לעצמו זולת זאת השיב מהרימ"ט אנה"ן רק שאנ"ה שבשעת הפרשה היה עשיר אלא אחר שהפקיר נעשה עני וזוכה וכו' ע"ש: שו"מ להרדב"ז סי' תשל"א נשאל על הפרשת תו"מ בירושלים והשיב וז"ל והרי לך הסדר מקבץ כל החביות או הפירות למקום אחד (משום מן המוקף) ואם לא הוכשרו לקבל טומאה מכשירן במים ומברך וכו' ומפריש כל שהוא ואומר ה"ז תרומה על כל הפירות שבבית זה (משום שלא יתבלבל בב' תרומות אבל יכול להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחד) ומשליכה לאיבוד וכו' וחוזר וקורא שם למעשר ראשון בצפונו או בדרומו מיירי בפירות גוי לזה סגי בקריאת שם בטענת אתינא מכח גברא וכו' כמהרימ"ט ודלא כאותו גדול) ומפריש אחד ממאה מהכל ואומר ה"ז תרומת מעשר וכו' ואם רוצה לצאת ידי מחלוקת מפריש המעשר ואח"כ מפריש ממנו תרומת מעשר אם הוא דבר הנכלל כאן וכו' ולוקח מעט (שו"פ דבציר מהכי אין מע"ש מתחלל עליו) מאותו המין (לאו דוקא לפמ"ש לקמן דבזה"ז מתחלל גם על פירות שאינו מינו אלא דיבר במצוי לפניו) אשר בא לתקן או מעות ואומר אם שנה זו א' או ב' או ד' או ה' שנוהג בה מעשר עני איני צריך כלום (ט"ס נפל בדב"ק דידוע דאבד"ה למע"ש וג"ו למעש"ע) או הריני מפקיר נכסי ומעשר עני ראוי לי. (ס"ל כרבינו שמשון דמדאורייתא הפקר שבינו לבין עצמו סגי להציל מאיסור גזל כמו שמציל מאיסור שבת וה"ט כיון דמעשר בזה"ז הוא מדרבנן בגזל דרבנן מוקמינן אדאורייתא ול"ח למ"ש רז"ל דאין הפקר רק לאחר שלשה ימים מדרבנן מפני הרמאים ודלא כמהרימ"ט ז"ל) ואם היא שנה שלישית או ששית שמע"ש נוהג בהם מברך וכו' ואומר הרי המע"ש וכו' מחוללים ע"ז והרי הם חולין ומשליך אותו המטע לאיבוד וכו' ואם יודע באיזו שנה מהשמיטה הוא עומד א"ץ להתנות ומ"מ טוב להתנות מפני מח' הראשו' איזו שנת השמיטה (דלא כמהרימ"ט) ע"כ ונראה דהוא האילן גדול שסמכו עליו רבותינו ז"ל הקודמים. אך לא ידעתי עדיין מה טעם הוסיפו לחלל מתחילה על הפרוטה ואז חוזרים לחלל על הפירות ואי להנצל מס' אותו גדול כי הפירות טמאים ול"ק מעשר הרי הרדב"ז ז"ל אדרבה הזהיר שיכשיר הפירות ועכ"ז לא חש לחלל עליהם ובודאי טעמו דכיון דבזה"ז בלא"ה אזלי לאיבוד אין לחוש. ועוד סו"ס חוזרים ומחללים הפרוטה ע"פ טמאים. ואפי' נתקנו כן כדי שלא יתבלבלו לחלל על התרומות שהפרישו והם בידם לזה מחללים על הפרוטה וחוזרים לחללה ע"פ. ומ"מ עדיין צריכים אנו לדעת הטעם בחילול פירות על פירות לכתחילה: ואומר הנה מצאנו להרמב"ם פ"ד ממע"ש כתב דמחללין פירות ע"פ ממינן לכתחילה ועל שאינו מינו בדיעבד והראב"ד השיגו דמפ' לולב