יש מאין חלק א צה

יאריך ימים על ממלכתו וכו' וכמ"ש הרמב"ם פ"א מה' מלכים ופ"ד מה' כלי המקדש ועיין בריב"ש סי' רע"ג והכנה"ג א"ח סי' ג"ן כתב דה"ה לכל שררה על הצבור הן מלך הן חכם וכו' הן גבאי במקום שלא נהגו למנות לזמן ידוע וכו' ורמז להקת הפוס' בזה והגם שמור"ם ביו"ד סי' רנ"ז כתב וכשרוצים הצבור יכולים לשנות הגבאי ולמנות אחר עיין בש"ך סק"ד דזהו דוקא בקהל שמנהגם כך משא"כ בממנים סתם ואין מנהג לשנותם וכ"כ הב"י א"ח סי' ג"ן מתשו' הרשב"א ז"ל. וגם יש בזה איסור מעלין בקדש ואין מורידין והוא מן התורה עיין בחק"ל ח"מ ח"ב סי' כ"ד ומטע"ז האריך מהרח"פ ז"ל בס' רוח חיים לח"מ סי' ז"ך דאפי' להוסיף עליהם איכא הורדה ואסור ועוד אמתחות ספרים מלאים מזה וידועים הם ועיין להרב מים חיים אורולייא ז"ל הרבה תשו' בזה ואין להאריך וכו' גם אם כל הקהל מוחים כ"ש כשלא מיחו רק הרוב או המיעוט עיין להרו"ח שם שכתב שאפי' יחיד מעכב בסלוקם וכ"ש הכא בכולם שבעים גיל מהם מי שם פה לומר שהגבאי שלוחם יוכל לסלקם וכ"ש היכא דאיכא דררא דממונא שיטענו העניים אין רצוננו להיות פקדוננו ביד אחר. לכן לישרי לן מר הרב הגבאי שבחו"ל כי לא מצאתי זכות תולה בזה וחבתי בעצמי לכתוב ולחתום משום לא תכירו פנים. וכן הסכימו עמי חבירי הרבנים בי דינא רבה הי"ו ולראיה ח"ש: סימן ט"ז בדיק לן מר איך אני נוהג בהפרשת תו"מ בפירות הלקוחים מן הגוי ונגמרו ביד ישראל ולבאר הדבר בשרשו וטעמו: ואומר מה שראיתי לרבותי בזה הוא שמפרישים מהפירות אחד ממאה ועוד מעט ביד או בכלים ואומרים אחד ממאה ועוד מעט זה הרי הוא בטבלו. היתר מאחד ממאה הוא תרומה גדולה ע"כ הפירות והאחד ממאה עם החלק המגיע למעשר ראשון מהעירות שהם בצד פ' הרי הם מעשר ראשון והאחד ממאה תרומת מעשר עליו והחלק המגיע למעשר שני מהפירות הרי הוא בצד פ' והרי הוא וחומשו וחומש חומשו מחולל על שוה פרוטה זו (או פרוטה שבכיסי) ואם היא שנת מעשר עני הריני מפקיר נכסי וזוכה בו כעניי ישראל ואח"כ לוקח מעט מפירות ההם או זולתם ומחלל עליהם שו"פ שבכיסו. ומאבד אותה היא והתרומות שלא יכשלו בם והוה ק"ל בגווה טובא. א') מ"ש גדול אחד בתשו' רב"א סי' ב' שאעפ"י שאמרו ז"ל חטה אחת פוטרת הכרי מ"מ ל"א שמצוה לעשות כן שאעפ"י שהולכת לאיבוד צריכה שיעור דתנן וכו' אלא שזאת ביאר מהרימ"ט ח"א סי' פ"ה שכיון שהיא תרומה טמאה והולכת לאיבוד מוקמינן לה אדאורייתא וגם מאי דחזי לכהן לוילוף או להסיק תחת תבשילו לא קפדי כהני בהכי רק בשמן כתב דחזי לכהן להדלקה וקפיד ע"ש וביו"ד סי' של"א כתב סתם שיעורה בכל דהו וע"ש במור"ם. ב') מה שמספיק להם בקריאת שם למעשר ראשון ומחזיקים אותם לעצמם מטעם שאין חזקה ללוים ויביא ראיה ויטול דגם בזה צווח אותו גדול דגם למטונייהו ראוי להיות מונח עד שיבא אליהו. ומהרימ"ט שם נהי דפליג עליה בפירות גוי משום דמצי אמר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה (וכ"כ בש"ע שם ס"ד) מ"מ הודה לו בפירות יש' דגזל שבט הוא וכ"כ בש"ע ס' י"ט ומפריש וכו' ונותנו ללוי ע"כ. ג') דבקריאת שם מעשר זכה בו הלוי וכשתורם ממנו תרומת מעשר הו"ל תורם שאינו שלו בלא רשות ולא סליק אלא אליבא דאבא אלעזר בן גומל בסו"פ כל הגט וכתב מהרימ"ט שם דיחידאה היא ולית הלכתא כוותיה. אלא דהראשונים תמהו עליו כי הרמב"ם בפ"ד דתרומות הי"ב פסק כאבא אלעזר וכ"מ מהש"ע שם סכ"ח וגם הברכ"י שם האריך בזה ומ"מ הברכ"י כתב דבפירות יש' ראוי לחוש למהרימ"ט לכתחילה. ד') דמלשון הרמב"ם