יש מאין חלק א צג

הנז' לשום ענין והגאון מהר"ח מואלזין ז"ל כתב ע"ז הטיבו אשר דברו וכו' שלא לשנות וכו' כ"א שיומסר לכבוד וכו' דאינהו בקיאי בענייני אה"ק והיאך לחלק וכו' ומודעת זאת שבני מדינות האחרים מושכים ידיהם מכל וכל ומטילים אותם על אנשי מדינתם בזה כ"ע מודים שהם נק' עניי עירנו אף אם היו יושבים במדבר (לאפוקי מהב"ח שכתב דעניי עירך קודמים אפי' לגבי עניי א"י ול"א בספרי עניי א"י קודמים רק לגבי עיר אחרת ועיין בס' יוסף אומץ סי' י"ט שביאר בהוכחות דהכונה גם לגבי עניי העיר) והואיל ובחרו לישב על אדמה"ק על התורה וכו' נקראים עניי אה"ק ועניי עירנו וכל הפושט ידו ליגע הן במעות ארה"ק והן במעות רמב"ה ה"ז קובע נפשות וכו' ע"כ. והרי מדב"ק יצאנו י"ח מהריק"ו ז"ל דכיון דכל בני מדינה מתנדבים לבני מדינתם דוקא הו"ל עניים ידועים ואין רשות לשנות. וזה ג"כ יש לדייק ממ"ש הגאונים הנז' איסור אפי' להלוותן ולכאורה יפלא דהא התו' בערכין דאסרי השינוי עכ"ז מפרשי' הברייתא דקתני ומותר לכל מה שירצו היינו להלוותן. אלא ודאי שני להו להרבנים הנז' מעות אלו דיש להם בעלים ידועים וכל היכא דאיתנהו ברשותייהו קיימי לפיכך אסרו גם ההלואה שלא מדעתם. ועיין להרב אמת ליעקב ניניו ז"ל בשפת אמת דקכ"ד במתנדב לרמב"ה דאינו יוצא י"ח נדרו עד שיגיענו לעה"ק טבריא ת"ו. (זהו לספרדי' הנודרים דוקא לעה"ק טבת"ו ולא לאשכנזי' הקובעי' קופות לדאה"ק יחד) ואפי' אם ידור לשם עניי עירו ותלי זייניה ברמב"ה הרי הוא בסוג נודר ואינו מקיים עד שישלחנו לעי"ק טבריא ת"ו ע"כ. והגם שמהרח"ף ז"ל בלב חיים ח"ב סי' ק"ס פליג עליה במפרש לעניי עירו אודי ליה וקלסיה בנודר סתם דהוא לטבריא אתר מותביה דרמב"ה זיע"א ועיין במטה יוסף ח"ב ס"י במכתב גאוני הדור הסמוך למרן זיע"א שכתבו והנוגע בהקדש המוקדש לשם טבריא כנוגע בבבת עינו וכו' וגם סנהדרי גדולה וגאוני עולם יקבוהו בחוייא דרבנן דלית ליה אסוותא וכו' ע"ש ועיין בשד"ח ח"ד מע' א"י או"ז האריך בדב"ז ושאל להרבנים והשיבו לו עפיה"ד שאין רשות לשנות רק נדרי רשב"י לצפת ונדרי רמב"ה לטבריא והורו לו מקור גזרת מרן ומהר"מ אלשיך ז"ל על זה והגם שמדברי החת"ס ח"ו סי' ז"ך נראה שהתיר לחלק מעות רמב"ה לעניי העיר. ל"ש מתייא דהרואה שם יראה דהתם מתחילה היו עושים אותם עבור הדלקה או לעניי עירם והוא הפעם הראשונה ששלחם הרב לעניי א"י וא"כ כיון שעדין לא נתפשט מנהגם כן לא דן בסתם שיהיה לא"י משא"ך עתה שכבר פשט המנהג ודאי דעתו כמהרח"פ ז"ל וכ"ש במפרש להדיא לחלקם לעניי א"י שכתב שם להדיא שאסור לשנות דהו"ל עניים ידועים. ועיין מ"ש בזה במ"א: טעם ב' דגם מהריק"ו לא התיר לגבאים לשנות בעניים שאינם ידועים אפי' במקום פסידא רק אחר שהניח יסוד דאותם הגבאים יש להם כח בני העיר שהנדיבים שולחים לידם והם מסתלקים ומניחים להם הכח כיעוי"ש וזה ל"ש בנ"ד דאין הכח מסור לגבאי חו"ל לחלק אלא גבאי א"י הם המחלקים עפ"י התקנות הנהוגות וא"כ דין גבאי הוא שייך לגבאי א"י ולא לדחו"ל ועיין למהרש"ך ח"ב סי' ל"ח כתב ובנ"ד מעות אלו שהקדיש הר"מ לא באו ליד הגבאי דהיינו הגבאי של צפת הממונה על פרנסת עניי עירם דאלו הגבאים שהמעות עתה בידם בסאלוניק אין להם תורת גבאי אלא שיהיו המעות בידם להרויח בהם ולשלוח הריוח לגבאי צפת וכו' ע"ש והשער אפרים ז"ל ד"מ ע"א למד מדברי הרב לנדונו ע"ש ופשוט דהגם שמהריק"ו נתן כח לגבאים דנדונו אע"ג שאינם בירושלים היינו משום שהם עצמם היו המחלקים לעניים משא"ך בנדונות הרבנים הנז'. שוב מצאתי הדבר מפו' בתשו' מהר"מ אלשיך שבס' תורת חסד סי' ה' שכתב וז"ל אבל מאי דאיכא לספוקי אינו אלא בב' שלישים שציוה לאפוטרופוסי' לשלחם לא"י דהיינו לגזברי א"י דבהא לא מסר כח לאפוטרו' לחלק