יש מאין חלק א צ

בזה האמורים לעיל דמיניהו איתרבו ספיקי וס"ס גם בדאורייתא מהני ושרי וגם מצד חלול ה' ליכא כמ"ש הזר"א ריש סי' קי"ב דל"מ לסוברים דגם בגוי ליכא ח"ה אלא גם רש"י ז"ל שסובר כן מודה הוא בשאין פושט יד לקבל מנבזים ושפלים כאחד הרקים דליכא ח"ה: וכל זה להתלמד במקום אחר אבל בנ"ד הרבה פתחים יש להתיר בלא זה חדא דמה שמקבל מאחיו הוא בצניעא והפרישה כתב על מה שנראה מש"ע ס"א דמקבלין מהגוי בצניעא הוא ביחיד ומה שנראה מס"ב דלא הוא בגבאי ועמש"ל לישב עליו קו' הזר"א ז"ל דמר קאי אהיכא דלא אפשר ליה לאתזוני באו"א ובנד"ד נמי אין חונן אותו מלבד אחיו ועוד דכיון שהוא אחיו יהיב ליה בתורת רחמנות והט"ז והידו"ן ז"ל כתבו שם לחלק דכשהוא מצד רחמנות שרי. ובפרט דלאו לשם צדקה יהיב רק לשם מתנה והרמ"ה בחי' לבתרא סי' קל"ב כתב וה"מ צדקה אבל מתנה שרי צא ולמד מדניאל שקבל מנבוכדנצאר וירמיה מנבוזראדן וכו' ע"ש ועוד לפי מש"ל לחלק בין כללות לכללות כגון מלך ושר שנותנים לגבאי דאז גם בצניעא אסור משום ביבו"ק דשייך בזה המשכת מלכות אבל מיחיד ליחיד דל"ש אינו אסור כ"א בפרהסייא. ועתה מצאתי להפרה"א פיו"ד ממלכים היו"ד הביא דברי הרב שנות חיים ז"ל שדקדק כן מדברי הרמב"ם ממ"ש מלך ושר כנראה דוקא מלך ושר משום שעושין כדי שתמשך מלכותן לכן שייך ביבו"ק וכו' ומן הדין היה שלא יקבלוהו מהם אם לא מפני שלו"מ אבל בכותי הדיוט דמה שנותן צדקה היינו לכפר עוונותיו לא שייך ביבו"ק ולכך כתב שמקבלין ממנו אף דליכא ש"מ ע"כ. ומה שתמה עליו הפרה"א ז"ל שם והזר"א דלדבריו אמאי כתב הרמב"ם בכותי הדיוט דינתן לעני עכו"ם והלא בהדיוט ליכא משום ביבו"ק י"ל דהרמב"ם מיירי במקבל בפרהסייא וילמד תחתון מעליון צדקת גר תושב דכתב דמקבלין והתם בפרהסייא ומשו"ה ח"ה אסור אף דליכא ביבו"ק משא"כ בשר וכו' דבצניעא נמי אסור משום ביבו"ק ומה שהאריך הזר"א דלהרמב"ם ואפי' לרש"י ליכא איסור פרהסייא כ"א במחזר לקבל וכו' אין זה מוכרח לדעת השנ"ח ובזה אזדו להו הוכחות הפרה"א מהך טייעא דנדר שרגא לבי כנישתא וממה שחלקו הג"א מנדרים ונדבות לצדקה דמוכח דגם בהדיוט איכא משום ביבו"ק ע"ש דלאו מתייא דהתם נמי בפרהסייא ולאו משום ביבו"ק והתו' לא הרגישו בטייעא משום ביבו"ק רק משום שידעו בו רבים והו"ל פרהסייא כמ"ש הידו"ן דזהו ענין פרהסייא (ומ"ש הפרה"א שם דאדרבה אם אינן עושין רק לימשך מלכותן חסד לאומים חטאת הוא להם. אח"ה אשתמיט מקולמוסו מ"ש הפרישה דנהי דחטאת הוא להם שאינה שוה לצדקת ישראל מ"מ מכפרת ע"ש. עוד ראיתיו מתמיה עמ"ש הפרשת דרכים ד"מ דטעם שאאע"ה היה מגייר עוברים ושבים כדי שיצאו מכלל ב"ן ויקראו בנים דאל"ה אסור לתת להם צדקה ע"ש דהא הרמב"ם בה' מלכים פסק דב"ן מצוה לזונו ולהחיותו ואם משום ההיא דטורסנורופוס משל דבנים ועבדים י"ל דמיירי בכותים עוע"ז ולפי שאינם מודים להאל ית' אינם נק' בנים זת"ד ז"ל ואני תמה דהך דטורסנופוס בב"ב דיו"ד מוכחת דשקו"ט עם רע"ק בעניי יש' ולא בכותים. ואפי' למטוניה אין מקשין על הדרשן דר"ל שאאע"ה היה עושה גם לצאת חובת המין ולא שהיה צריך מן הדין וכ"ש שנראה דמחוייב להיות כן כי הרמב"ם פי"ד מהא"ב פסק בזמן שאין היובל נוהג אין מקבלין גר תושב וגם הראב"ד מודה לו שאין מצווין להחיותו מיהא וזמן אאע"ה לא היה היובל נוהג ולא היה מצוה לזון ב"ן לזה חוייב לגיירן לגמרי) ועיין להפרה"א שם הביא גירסת הרי"ף שמסכמת לחילוק השנות חיים ז"ל וממילא בהדיוט איכא פתח אחר לקבל ממנו בצניעא ועיין להזר"א שם במסקנא דבעילא כל דהו מדחי איסור ביבו"ק בקו"ע ואי"ץ פקו"ן רק גם דקדוקי עניות שרי והבנין ציון סי' פ"ה כתב להתיר גם בפרהסייא