יש מאין חלק א פח

(אך לא ידעתי מדוע בא"ח כתב הט' דשמא דעתו לע"ז ולא מטעם דדמי לקרבן ואין מקבלין ואפ' דהתם אשמועי' דגם בדיעבד שקיבלו ממנו אין מדליקין מע' הנז' וכן דקדק מור"ם וכתב אסור להדליק ולא אין מקבלין) ומכל זה אני תמה במ"ש השבו"י ח"ג סי' פ"ה על פושע שנדר בכשרותו אי רשאי לקבל ממנו הצדקה אחר שנעשה פושע ותמה על השואל מאי מספק"ל דכיון דכתב מור"ם שאין מקבלין מהם דבר לבהכנ"ס כ"ש שאין מקבלין מהם צדקה מק"ו דגוי וכתב שדברי המבי"ט הם כהלכתא בלא טעמא ותמה על הש"ך למה העתיקם וכתב שאין לחלק במה שנדר קודם פשעו לאח"כ (עיין במש"ל פ"ג משגגות ה"ז שהאריך בראיות כן) דאין מקבלין ע"ש ושרי ליה מאריה במאי דבהית טובא להמבי"ט והש"ך ז"ל ומכל מה שהוכחתי נראה שהדין עמהם וכעת לא מצאתי לו חבר מפורש זולת מ"ש המחצ"ה בא"ח סי' קנ"ד על המג"א סקי"ח וז"ל ר"ל דבגוי נהי דאין מקבלין ממנו צדקה וכו' מ"מ קרבן נדבה מקבלין וכו' אבל מומר מיעטו קרא אפי' מקרבן ע"ש וגם עליו יפלא: והגם דמדברי הרשב"ש סי' קמ"ג נראה שסובר כן שכתב אם מקבלין מפת ס"ת ממשומדת משום שהיא גויה שאין מקבלים מידי גוים דבר כזה כדאיתא בפ"ק דערכין ובפ"ק דבתרא בענין זה הורה א"א מוה"ר כמה פעמים להיתר דחיישי' לאיבה וכו' ע"כ מדרמז לפ"ק דערכין דהתם מקור דילמא הדרי ולפ"ק דבתרא דהתם מקור ביבוש קצירה יורה דיהיב לזה דין צדקה ועכ"ז לולא איבה היה פוסק שאין מקבלין כהשבו"י ז"ל. לע"ד א"א לומר כן כי מפת ס"ת לכ"ע דמיא לקרבן וגם השבו"י יודה בזה ולכן לולא דמסתפינא הו"א דט"ס נפל בדבריו וכצ"ל בפ"ק דערכין ובפ"ק דחולין דשם מקור הענין דאין מקבלין קרבנות מהמומר וה"ט דהרשב"ש אבל בצדקה מודה דמקבלין מהן ועכ"פ הנה גם הרב ז"ל הודה דמקבלין מהן משום איבה. ושרש הדבר נראה מהך דע"ז דכ"ו דמק' בהך דמינין מורידין ולא מעלין השתא אחותי מחתינן אסוקי מיבעייא אמ"ר ששת לא נצרכא שאם היתה מעלה בבור מגררא דנקיט ליה עילא ע"כ משמע דדוקא בעילא דמצי לישתמיט מוריד הא לא"ה חיישי' לאיבה ועיין בטוי"ד סי' קנ"ח ובש"ע והט"ז שם. ומה שיש להקשות כנגד היסוד דהנחנו דמצינן למיעבד כפרה למשומד מסוגייא דחולין ד"ה דמפיק מכם להוציא את המומר ופריך והא מהכא נפקא מהתם נפקא מעם הארץ פרט למומר ומת' צריכי דאי אשמו' חטאת משום דלכפרה הוא אבל עולה דדורון הוא אימא ליקביל מיניה ואי אשמועינן עולה משום דלאו חיובא הוא אבל חטאת דחיובא הוא אימא ליקביל מניה צריכא ע"כ דמשמע דקרא דחטאת איצטריך שאין לקבל ממנו מידי דמכפר. (ומינה לצדקה דמכפרת כמש"ל משם הג"א והפת"ע בב"ב דיו"ד הוכיח ממדרשי' כהפ"מ דגם בחטא מזיד מכפרת ועיין להרב ידות נדרים יו"ד סי' רנ"ד סק"ד מ"ש על הפ"מ ז"ל) י"ל דה"פ הסוגייא דאי אשמועינן חטאת הו"א הטעם משום כפרה ואי אשמועינן עולה הו"א הטעם משום חיובא אבל השתא דאשמועי' תרוייהו אין הטעם לא משום כפרה ולא משום חיובא אלא גזרת הכתוב משום זר"ת וממילא במילי אחריני מקבלין הגם דאית בהו כפרה. אלא דרואה אנכי דפי' זה תלוי במח' הרמב"ם והראב"ד בפ"ד מה' ע"ז כי הרמב"ם כתב קדשי מזבח דעיר הנדחת והבכור והמעשר שבתוכה תמימים ימותו זבח רשעים תועבה והראב"ד השיגו עיין בכ"מ דאין כאן זר"ת שאינן דורון כשאר זבחים ולא מכפרים שום כפרה. נראה דהרמב"ם סובר פי' הסו' כמ"ש דבגזרת הכתוב היא בכל זבח אבל הראב"ד מפרש כפשטא דשמעתתא דדוקא קרבן דאית ביה כפרה או דורון וכו' וא"כ מינה לכל מידי דמכפר אין מקבלין מהם. ומ"מ י"ל דגם הראב"ד ל"א אלא בקרבן דמכפר ואין ללמוד לצדקה ודכוותה וה"ט כי בב"ק ד"מ אמרו דחטאות ואשמות