יש מאין חלק א פז

מלכות גדולה כאיפרא הורמיז לזה לא התירו רק משום שלום מלכות והרמב"ם בפיו"ד ממלכים מיירי בפרהסייא ומשום ש"מ מקבלין ומשום ביבו"ק ינתן לעניי גויים וסמך עמ"ש בפ"ח מה' מתנות עניים כמ"ש הלח"מ ומש"ל שם ובזה מתיישב קו' הט"ז בסי' רנ"ז סק"ב) ומעתה מ"ש מור"ם ביו"ד סי' רנ"ד דעכו"ם אם מנדבין דבר לבהכנ"ס מקבלין מהן אבל לא מן המומר אין ללמוד משם לצדקה דהתם עיקר הדבר ממהרי"ו שלמד כן מתו' דב"ב ד"ח ד"ה יתיב דמדמו שרגא דבי כנישתא לקרבן ובקרבן אשכחן בנזיר דס"ב איש איש לרבות נכרים שנודרים נדרים ונדבות כיש' ואילו מומר אמרו בחולין ד"ה מכם להוציא את המומר וכן אמרו בסנהדרין דקי"ב קדשי מזבח של עיר הנדחת ימותו אמ"ר יוחנן זבח רשעים תועבה ע"ש וא"כ התם שאני דרבי קרא לגוי ומיעט למומר משא"כ צדקה דטעמא משום כפרה במומר עבדינן ליה כפרה משא"כ גוי דאיכא משך מלכות וכ"כ להדייא בהג"א פ"ק דב"ב מאי שנא צדקה דאין מקבלין מגוי מנדרים ונדבות ותי' דנו"נ אין באים לכפרה וצדקה מכפרת ע"ש וכ"ן לדקדק מהב"י ז"ל דבסי' רנ"ט גבי יחיד שהתנדב נר לבהכנ"ס הביא דברי התו' וכתב מ"ך על דבריהם מדקא מדמו שרגא לקרבן ש"מ דמומר שהתנדב נר אין מקבלין וכו' ואילו בסי' רנ"ד אייתי דברי התו' ולא כתב המ"ך הנז' משום דהתם קאי לענין צדקה ובצדקה גם ממומר מקבלין וכ"ן ממהר"י ברונא סי' רע"ו שכתב על מומר שהתנדב מפת ס"ת דאין מקבלין משום זבח רשעים תועבה ע"ש משמע דמניעת כלי בהכנ"ס לאו מטעם מניעת זכותו אלא משום זר"ת. וכ"מ לס' החסידים סי' תרפ"ח שכתב במומר שאמר לצבור תשכירו לי לכתוב ס"ת במעות שלי לקרות בו בבהכנ"ס לא יקבלו ממנו שמא לאח"ז יאמר תשיבו לי ס"ת שלי וכו' ע"כ (עיין ערכין ד"ו ע"א גבי גוי שהתנדב לבד"ה שחלקו בין בתחילה לבסוף וע"ש בתו' ד"ה הא לכתחילה) ולא חש בה לגרמת זכותו. ומאי דלא חש לקבל מיניה משום שאין מקבלין קרבן ממומר נראה דס"ל דל"ש דימוי לקרבן רק במתנדב גוף הדבר אבל מעות לקנות דלהוצאה ניתנו אין בזה זר"ת וכ"ן דעת הא"ר בא"ח סי' קנ"ד סקי"ז גבי מומר שנתן נר אסור להדליקו כתב ואם נתן מעות לקנות בהם ס"ת מקבלין ס"ח. להורות על החילוק הנז' וזה היה נראה להעמיס בכונת המבי"ט ח"א סי' רי"ד שכתב במומר שהקדיש בית אחד לבהכנ"ס ומכרו אח"כ דאע"ג דאמרי' מכם להוציא את המומר היינו בקרבן ודמי ליה אבל בהקדש לעניים והקדיש בית לבהכנ"ס מקבלין וכיון שהקדשו הקדש אין ממכרו ממכר ע"ש די"ל דמיירי בהקדיש מעות לבנות בהכנ"ס או בית לפירותיה לצורך בהכנ"ס אבל בית ממש ה"ז דומה לקרבן ודלא כהש"ך יו"ד סי' רנ"ד סק"ה שעשאו חולק עם מור"ם שם (ועיין לשכנה"ג שם הגה"ט כתב גוי שהקדיש לעניים או לבהכנ"ס מקבלין ממנו מבי"ט ח"א סי' רי"ד) והוא תימה דהמבי"ט לא איירי אלא במומר ויש לדון איפכא כיון דחשיב ליה כצדקה אין לקבלו מהגוי והלבוש בסי' רנ"ד כתב וכ"ז כשנותנין מעות לצדקה אבל אם מנדבין דבר לבהכנ"ס מקבלין וכו' אבל מן המשומד אין מקבלין כלום ועיין סי' רנ"ט ס"ד ע"כ ולכאורה נראה דס"ל דאין מקבלין ממומר לא צדקה ולא דבר לבהכנ"ס אבל הנראה לדחוק בכונתו דרמז לכתוב בסי' רנ"ט דבגוי דמקבלין הוא דוקא כשיאמר לדעת ישראל הפרשתי ואם לא אמר כן לא שמא יחשוב בלבו לע"ז ולזה כתב אין מקבלין כלום ר"ל דמומר במידי דדמי לקרבן בין יאמר בין לא יאמר אין מקבלין וההפרש דגוי דבורו מבטל מחשבתו לע"ז ויש' מומר אין ע"ז שלו בטלה ואפ' דזהו דעתו בא"ח סי' קנ"ד במומר שנתן שעוה לבהכנ"ס וכו' אסור להדליקו בבהכנ"ס דשמא דעתו לע"ז כלו' ושוב אינו יכול לבטלה וכמ"ש הט"ז יו"ד סי' קל"ט סק"א ודלא כמ"ש הדרישה ע"ש אבל בצדקה אנה"ן דס"ל להלבוש דמקבלין.