יש מאין חלק א פו

דאין מתאבלין אבל קוברין אותה. וכן ראיתי למהרד"ך בתשו' י"א שבן המשומד יאמר על אביו קדיש ולא הוי זה"ת ומייתי ראיה מהך דחזקיהו וכו' וממ"ש בחגיגה דט"ו על ר"מ דאמר על אחר מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי מתי אמות ואעלה עשן מקברו וסיים ונראה דר"מ לזכות את רבו קאמר וכו' נראה דלא הוה גריס מוטב דלידייניה מפנ"ז כתב ונראה) וגם מור"ם בתשו' סי' פ"א פשיט"ל כן שכתב על דברי הת"ה לקרות לבן המשומד בשם אבי אביו ולא בשם אביו דלאו מדינא הוא אלא עצה טובה כדי שיתבייש אביו ויתכפר לו כמו שמצינו בחזקיהו ע"ש והגם שמהרד"ך כתב ואם לחשך אדם לומר נהי שיש לו לבן לזכות את אביו וכו' ושקו"ט אי מיחייב הבן לכבד את אביו רשע ע"ש משמע דדוקא משום כבוד או"א אמר כן ולא לעשות כפרה לאחריני. נראה שאין הכונה כן ולא שנא אלא משום דאתשיל התם לענין קדימת בני הכשרים לקדיש ואם זה לא יתחייב משום כיבוד או"א נהי דמצי לכפר עליו מ"מ הם יקדמו לזה שקו"ט דג"ז הוא חייב בכבודו ואין להם דין קדימה עליו וממקום שבא הרב יש להוכיח כן דהא התם תמה ר"י על ר"מ ואמר גבורתא למיקלי רביה חד הוה ביננא ולא מצינן לאצוליה מתי אמות ואעלה עשן מקברו וכן הוה ופירש"י חד הוה וכו' תלמיד אחד היה בינינו ונכשל וכו' משמע דר' יוחנן לא היה תלמידו דאחר ועכ"ז הצילו. גם אין לחלק בזה דכל הראיות הנז' הם דוקא לאח"מ ולא מחיים דהא קאמר התם דר"מ תקפיה ועייליה לבי מדרשא וכו' הרי דגם מחיים רדף לזכותו הגם ששמע שובו בנים חוץ מאחר אלא שלא עלתה לו. ומכ"ז משמע ומובן דגם מומר להכעיס שאינו אב ולא רב ועודנו חי מצינן לקרב לו הזכות והתועלת דביד"ש ולא דמי לתועלת דבידי אדם ומ"ש מור"ם יו"ד סי' שע"ו מומר שנהרג בידי עכו"ם בניו אומרים עליו קדיש. פשיטא דה"ה לכל מומר אלא משום קדימה לאחרים נקט שנהרג בידי עכו"ם: ומזה מצאנו נחת וטוטו"ד למה שנוהגים ליטול צדקה גם מהמומרין ואינם מבחינים בין טוב לרע כי שרי לגרום להם זכות והגם כי מהר"ש הלוי סי' כ"ט פקפק על ראיות מהרד"ך דשאני זכות שמביאין לו ע"י עונש מאמירת קדיש ועשית מצות לזכותו ומהיכא תיתי שמותר עש"ב. מ"מ מהרד"ך דרב גובריה אמרה וגם מור"ם בש"ע שם פסקה ובפרט דבצדקה דנותן משלו והו"ל כעונש דמחסר ממונו גם מהרש"ה ז"ל יודה ואין לתמוה בזה דמומר דקיי"ל מורידין וכו' מותר לקבל ממנו צדקה ועכו"ם דעדיף מניה כמש"ל אסור לקבל מניה כמ"ש הרמב"ם בפיו"ד ממלכים דאפי' דמשום איבה מקבלין ינתן לעניי גוים ועיקר הדבר מב"ב דיו"ד ע"ב גבי עובדא דאיפרא הורמיז שדרא וכו' משום ביבוש קצירה תשברנה ע"ש די"ל התם הטעם כמו שפירש"י ביבוש וכו' כשתכלה זכות שבידם וייבש לחלוחית מעשה הצדקה שלהם אז ישברו ע"כ כלו' תשבר אומתן ונצא משעבוד מלכיות וכ"א שם דה"ע דחסד לאומים חטאת שאין עושין אלא שתמשך מלכותן ונמצא לפ"ז דקבלת הצדקה מהם היא נזק גדול לכללות האומה לפיכך אין מקבלין מה משא"כ צדקת מומר שאינה נזק לנו אלא משום גרמת תועלת לו הא למדת בתועלת ביד"ש שרי למעבד ליה והעד לזה מה שמתיר הש"ע יו"ד סי' רנ"ד לקבל מן הגוי אם אין היש' יכול לחיות בצדקת ישראל שאז אם אינו יכול ליטול מן הגוי בצניעא אף בפרהסייא שרי ע"ש. דנראה הטעם כיון דמניעת הקבלה אינו רק משום הנזק שלנו משו"ה כשאינו יכול לחיות שרי ובפרהסייא החמירו משום ח"ה כמ"ש במס' סנהדרין דכ"ה וע"ש פירש"י ואי לא סגי בלא"ה מותר. ועיין בפרישה שתי' אמאי ליחיד שרי בצניעא ולגבאי אסור משום דיחיד הוא נהנה ע"ש (ונראה מטע"ז לחלק בין יחיד ליחיד לכללות מכללות. דמיחיד ליחיד ליכא משך מלכות כ"כ לפיכך שרי בצניעא או בפהרסייא אי לא סגי בלא"ה משא"כ מכלל לכלל דאיכא משך