יש מאין חלק א פד

העמודים בסי' מ"ז ס"ג לתמוה על הסמ"ג שכתב אבל הגוים וכו' לא מעלין ולא מורידין דהא קי"ל כחכמים בע"ז דס"ד איזהו גר תושב כל שקבל עליו ז"מ ב"ן ומוקמינן לה להחיותו א"כ בעינן שיקיים כל ז"מ ועוד כתב הרמב"ם פי"ד מהא"ב דאין גר תושב נוהג בזה"ז ע"כ. נראה מק"ו דמחיין ולא מורידין אחת היא ולהכי ק"ל ואחה"ר הנה הוכחנו דגוי דינו דאין מורידין אבל אין נותנין לו מתנת חנם ובזה איירי הסמ"ג אבל גר תושב מחיין נמי משלנו כיש' שו"ר להעה"ש יו"ד סי' קנ"ח העיר עליו גם אני תמה עמ"ש הב"י שם ביו"ד דפי' אין מורידין בגוי היינו שאין מצוה אבל אינו אסור דזה היפך דברי הרמב"ם הנז' שכתב אסור וראיתי להט"ז שם הק' כן ובנק"ה חילק בין קבל עליו ז"מ ללא קבל ואח"ה מלבד מ"ש דגם בלא קבל אסור עוד בה בקבל מאי אירייא דאינו אסור והלא גר תושב מצוה להחיותו נמי שו"ר להכנה"ג ח"מ סי' תכ"ה הגב"י אוי"ב תמה כן על הב"י עצמו) ובפרט למ"ש החק יעקב בסי' תמ"ה לענין חמצן של עוברי עבירה דמותר מפני שהן מחליפין וכו' דמשא"כ במומרין דהשתא דכולם מיקרי להכעיס ע"ש ולפ"ז הם גרועים גם מגוי אלא דהרה"ג מהרח"פ ז"ל בגנזי חיים מע' מ"ם אול"א תמה עליו מהב"ח יו"ד סי' ש"מ ומהרד"ך בית י"א ומהר"ש הלוי יו"ד סי' כ"ט דכולם סוברים אדרבה בזה"ז כולם לתיאבון והביא מהרב אות אמת מ"ש על נוסח הוידוי להכעיסך נתכונתי תמה אני אם יש בדור הזה מתכוין להכעיס. ומ"מ הנה הביא הרב שם למהרשד"ם ביו"ד רס"י רצ"א ולהרב חיים וחסד למהר"ח מוסאפייא ד"ץ שכתבו הנוסח להכעיסך נתכונתי שיורה זה כהחק יעקב וא"כ לא פלט זה ממחלוקת. ומ"מ במומר כנ"ד דהוא מטמיע עצמו לעע"ז כבר פסק מור"ם יו"ד סי' קנ"ח דזה ודאי מומר להכעיס ומורידין ולא מעלין והנה אם באנו לדמות גרמת זכות הצדקה למתנה היה מקום לחלק בין גוי למומר דנהי דגוי אסור לו מתנת חנם אבל למומר שרי דהא הרד"ך בבית כ"ד וכ"ח בחזרתו כתב על האנוסים דכיון שיש בידם לשוב ולא שבו הו"ל מומרים להכעיס וכ"כ מרן בב"י יו"ד סי' קנ"ט ע"ד התו' ע"ש ועכ"ז כתב הכנה"ג ח"מ סי' רנ"ו הגה"ט או"ז משם מהרשד"ם ז"ל דעם דקי"ל ש"מ שציוה לתת מתנה לגוי אין שומעין לו אין האנוסים בכלל וכ"פ משם מהר"א גאליקו ז"ל דמה שנותן הנותן מדעתו לא מזדקקינן לקנוס ולהפקיר וכו' ונלע"ד הטעם בזה דהגם דמומר גריע מגוי לענין הורדה מ"מ אין זה כ"א מדרבנן אבל במתנה דמדאורייתא אסירא לגוי ולא למומר לא ראו חז"ל לקונסו בנותן לו מדעתו. ונ"מ דאם בא לימלך קודם הנתינה אנה"ן נימא ליה לא יתן אבל נתן לא. והכנה"ג שם כתב טעם המתנה משום שמא יחזור ליהדות. ולדבריו גם לכתחילה נמי ובפרט בנ"ד דהוא אחיו ומכירו והתו' בריש ע"ז ד"ה אסור כתבו משם הירוש' דאיסור לשאת ולתת ביום אידם לגוי מכירו שרי וכ"כ להדיא בנח"ל סי' כ"ה משם חכם אחד דאפי' נימא דמשומד בכלל איסור מתנת חנם עכ"ז למכירו שרי עפ"י דברי התו' הנ"ל: אך הנח"ל שם תמה עליו איך מסתפק אם אסור ליתן מתנה למשומד פשיטא דאסור כיון דמין הוא וגרע מגוי ואסור להחיותו וכו' והגם דלט' הכנה"ג אולי יחזור ליהדות אין קושיא כי הגם שהרמב"ם בפ"ב מע"ז כתב דמומר לע"ז וכו' אין מקבלין אותו בתשו' לעולם הלח"מ שם הוכיח מהרמב"ם גופיה שאפשר לו לשוב ויישב הדבר והת"ה בסי' קצ"ח פסקו מור"ם ביו"ד סי' קנ"ח כתב דאדרבה אין מחמירים עליהם שלא יחזרו לסורם. מ"מ מה נענה לס' הנח"ל דאסר המתנה גם הכנה"ג שם כ"כ ממהריב"ל בתשו' כ"י והדבר במחלוקת וכ"ש די"ל דכ"ע מודו בגרמת זכות שאינו מרגיש בה שיחזור ליהדות דאסיר: אלא דנלע"ד אדרבה זיל לאידך גיסא דגם החולקים במתנה לאסור מודו בגרמת זכות המגעת