יש מאין חלק א פב

ביו"ד סי' קנ"ח במומר אוכל נבלות להכעיס דלהרמב"ם הוי מין ולהטור הוי מומר מודים הם במומר לכה"ת דהוי מין וגדולה מזו כתב הר"ן פ' אין מעמידין דכ"ו דלא איפליגו רב אחא ורבינא אי מומר להכעיס לד"א הוי מין או מומר רק בשאר דברים אבל מחלל שבתות בפרהסיא לכ"ע הוי מין כמ"ש בחולין דמומר לכה"ת הוא ולפ"ז קשה תרתי חדא דמין הא תני ליה רישא המין והמסור ותו דהב"י שם בסי' קנ"ח כתב דהנפקותא בין הטור להרמב"ם הוא דאי הוי מין ס"ת שכתבו ישרף ואי מומר דוקא פסול ויגנז. וא"כ לפי מה שהוכחנו דלכה"ת מין הוי אמאי כתב הרמב"ם הרי אלו פסולין ותגדל התימה דהתם בב"י כתב טעם להרי"ף והרמב"ם דאפי' להכעיס בד"א הוי מין הגם דקי"ל במח' ר"א ורבינא ה' כדברי המיקל משום מ"ש הר"ן ז"ל דכיון דבמח' זו איכא קולות וחומרות ואשכחן לר"י דפשיט"ל דמין הוי כוותיה נקטינן וכ"פ בש"ע שם דמין הוי ומורידין והשתא אפי' למ"ש בב"י א"ח (מומר להכעיס בד"א איירי יחולו ע"ז הקו' הנז' וביותר יפלא מ"ש בש"ע א"ח סי' ל"ט ס"ת שכתבו מומר לע"א פסול ויגנז. דהא מומר לע"ז מפורש התם בפא"מ דלכ"ע הוי מין וא"כ הול"ל ישרף. ובפרט דבין בכ"מ בין בש"ע לא עלה ע"ד לאוקומי במומר לע"ז ואין מצא זה. ולזה ראיתי להיד אפרים שכתב מכח הכרח דהאי מומר לע"א הוא נוט' לעבירה אחת והנאני. וראיתי להמג"א שם סק"ג הק' ממש"ש פסול דנראה דלא הוי מין ואילו ביו"ד סי' קנ"ח פ' דהוי מין והצ"ע. והנלע"ד בזה דנהי דבב"י ביו"ד נראה שנטה דעתו למ"ש הר"ן דלהרמב"ם אפי' בלהכעיס בד"א הוי מין וס"ת שלו ישרף הדר ביה מזה ממה שדקדק בדברי הרמב"ם בה' תפלין שכתב סתו"מ שכתבן אפיקורוס ישרפו כתבן כותי או יש' מומר פסולין ויגנזו ולא פירש מהו האפיקורוס כדפי' בפ"ד מרוצח היו"ד דהיינו עובר להכעיס אפי' בד"א ולזה הביא בה"ת פירש"י דאפיקורוס הוא אדוק בע"ז כגון כהניהם ישרף דודאי לשם ע"ז כתבו ע"ש וס"ל למר דנהי דלענין הורדה הדין הוא דמומר לד"א הוי כמין אבל לענין ס"ת לא ישרף עד שיהיה אדוק בע"ז משום סתם מחשבתו ולזה כתב הרמב"ם אפיקורוס סתם ובזה תנוח קושית הר"ן להרמב"ם דבאמת אזלינן בתר כללא דה' כמיקל ולפיכך בהורדה דאיהו קולא לדידן פסקנו דמין הוי ועיין בכ"מ פ"ד מרוצח הי"א למה פסק דמין הוי אבל בשרפת ס"ת דהוי, חומרא כמ"ש הב"י שם פסקנו דהוי מומר ואין שורפין. והגם דבה' יסוה"ת פ"ו ה"ח כתב אפיקורוס יש' שכתב ס"ת שורפין אותו וכו' מפני שאינו מאמין בקדושת השם וכו' וטע"ז שייך לפחות במומר לכה"ת להכעיס י"ל אנה"ן אלא שמ"ש הכ"מ דבמומר לכה"ת איירי היינו עובר לתאבון דזה ודאי מאמין בק"ה ומומר הוי ולא מין כמ"ש בפ"ג מה' תשובה ה"ט וע"ש בכ"מ ראיה לדברינו דנטה מדברי הר"ן וס"ל דלקולא פוסק הרמב"ם במח' ר"א ורבינא. וכיון דהתם לא נ"מ מידי דבין מומר או מין אין לו חלק לעוה"ב תפש כמיקל ועיין בס' הל"מ פי"א מגזו"א ואכמ"ל ומומר להכעיס בד"א נמי מאמין בק"ה הוא ומ"ש הרמב"ם בפ"ב מע"ז ה"ה האפיקורוסי' הם התרים וכו' עד שנמצאו עוברים על גופ"ת להכעיס וכו' התם בעוברים על הרבה גופ"ת ולא על אחת שו"ר להכנה"ג ח"מ סי' תכ"ה הגב"י או"ח האריך ופלפל בענין זה ובדברי הרמב"ם ממקום למקום ולפמ"ש דכל שהוא קולא לדידן נפסוק כמיקל יתיישבו כמה מקומות) ומה שרצו המעיינים לדון מדברי הר"ן שהביא הב"י יו"ד סי' רפ"ט וז"ל דנראה מדברי הרמב"ם ורש"י דפסולייהו דהני מדאורייתא ואחרים פירשו דמסור ומומר מדינא איתנהו בקשירה אלא דמדרבנן וכו' עשאוהו כאילו אינו בקשירה וכו' ע"כ דמשמע דלרש"י והרמב"ם אינן בקשירה שאינן מחוייבין בדוקא היא כי הנה מפורש ברש"י ורמב"ם דמחוייבים רק שאינן מאמינים והיינו דליתנהו בקשירה אלא כלו' דלרש"י הגם שהם