יש מאין חלק א ח

אותו אבל בשבת לא ובסי' שי"ו המשסה כלב אחר ח"ה בשבת הוי צידה ושם אין אחד יכול לנעול שנים חייבים באופן דמסייע במלאכה הוי כעושה כולה. ואפי' בשאר איסורים כי הוא עיין ביו"ד סי' קפ"א דנקרא מסייע בהקפה כשמטה עצמו אליו להקיפו וא"כ לכאורה דה"ו כשאוחז הבהמה הוי מסייע דבלאו דידיה לא הוי מצי הגוי לגמור מלאכתו אלא דיש לדחות כיון שאין זה מסייע ממש בגוף החליבה רק גורם וצ"ע איזה גורם יתחייב עליו בשבת ואפ' שהדבר תלוי בחילוקים שבין גרמא לדד"ג בח"מ והדברים ארוכים ואין פנאי כי לענד"ן דבלא"ה איכא איסורא בזה. דהגם דאין לחוש בזה. משום טלטול במקצת דהזזת אבר הבהמה כיון דאיכא צב"ח כמ"ש בסי' ש"ח גבי מדדין בהמה בחצר אם היא צריכה לכך ועיין בב"י משם הר"ן דתנאי צריכה לכך. איצטריך משום שיהיה צב"ח וה"ן איכא צב"ח אם לא יחלוב ומפנ"ז הגם דבסי' ש"ז לא הותרה אמירה לגוי רק בשבות דרבנן עכ"ז התירו בסי' ש"ה לומר לגוי לחלוב דאתי צב"ח דאורייתא ומבטל מידי דרבנן וכמ"ש בסו"פ מפנין גבי בהמה שנפלה לאמת המים מביא כרים ומניח תחתיה אע"ג דמבטל כלי מהיכנו ע"ש ופסקה מר"ן בסי' ש"ה. וגם אין לחוש לס' הרמב"ם בסי' ש"ח למריטת נוצות גבי אחיזת תרנגולת (בש"ע וטור כתבו משום שמגבהת עצמה מהארץ ונמצא מטלטלה) עפ"י מה שתי' הא"ר ויא"ה ותוס' שבת קו' המ"א על הרמב"ם ז"ל דהא אין מתכוין למרוט ואמרו דהוי פסיק רישיה משום דתרנגולת דרכה להשמט וודאי ימרוט וא"כ זה אינו שייך בבהמה. ולשמוש בבע"ח ג"כ אין לחוש כיון שאינו מתכוין להשתמש לצרכו רק לצרכה ובלא"ה כיון דשמוש בבע"ח אינו אלא מדרבנן אתי צב"ח ודחי ליה. ומשום צידה אין לחוש אפי' להגהות אלפאסי שמביא מור"ם סוס"י שי"ו כי בד"מ כתב להדיא בשמם דפרות ורחלים ושאר בהמות שרי ולא אסרו רק חיה ועוף שברשותו ע"כ: מ"מ יש לאסור דהא גם בלא אחיזת בהמה מפני שנראה שעושה לצורך ישראל כתבו היש אומרים שצריך לקנותו מהגוי בדבר מועט ועיין במחז"ב סי' רמ"ו דכוותייהו ראוי לפסוק כי המה הרבים רק המ"א ז"ל בסי' ש"ה כתב דהעולם סומכים על ס' ראשונה משום צב"ח והתנה שיחלוב תוך האוכל משום דליהוי שבות דשבות. וע"ש מה שהק' על הב"ח ז"ל בענין השפחות הנשכרות לבעה"ב לכל מלאכה בכל השנה שא"ץ לומר להם טול החלב דהא בסי' רנ"ב קי"ל אף בקצץ אסור לעשות המלאכה בבית ישראל. וכן תראה במור"ם סוס"י ש"ז הטעם להיתר עכו"ם המביאים תבואה לבית ישראל בשבת משום דאינם של ישראל אלא לאחר המדידה וגוי במלאכת עצמו הוא עוסק וכ"כ גבי גבינות הא לא"ה כל שהוא עושה בממון ישראל ל"מ שאינו עושה בבית ישראל אלא אפילו בביתו לא יוכל ישראל לעמוד בפניו וכ"כ להדיא הגו"ר ז"ל א"ח כ"ג סי' א"ך ועיין במור"ם סי' רמ"ד שכתב ויזהר שלא ישב הישראל אצל הגוי בשעה שעוסק במלאכה וטעם הדבר משום ממצוא חפצך שאסור אפי' לטייל לראות עסקיו ומשום שלא יהיה נראה שהגוי עושה בשבילו ואף כי הט"ז התיר לעמוד שם לשמור מגנבה מלבד שרבים חולקים עליו עיין מטה יאודה ויא"ה ז"ל מ"מ גם הוא לא התיר רק לשמור מגנבה והזהיר שלא ידבר באותו עסק כלל ע"ש ונמצא מכל האמור דגם בענין שהתירו לגוי לעשותו ל"מ שאסור בבית ישראל אלא גם בביתו אסור ליש' לעמוד בפניו וכ"ש לדבר עמו באותו עסק וממילא אפי' למנהג שהתירו לחלוב פשיטא שאסור לו לחלוב בבית הישראל וגם חוץ לביתו לא יעמוד בפניו וכ"ש שלא לאחוז הבהמה דעדיף מדבור באותו עסק. ושמעתי מקשים בזה דא"כ איך התירו החלב וכו' הרי לפ"ז יהיה חלב שחלבו גוי ואין יש' רואהו ותימה עליהם דהרי ביו"ד סי' קט"ו מפו' דאם ידוע שאין בעדר דבר טמא אעפ"י שישראל מבחוץ ואינו רואה שרי ע"ש. זהו דעתי ואתה תבחר: