יש מאין חלק א עו

בטו"ה עם החכמים ומותרים להם לכל הקה"ק וכבר כתב המש"ץ ח"ב סי' נ"ה דבהתרה זו גם העוברים יהיו מותרים רק ינהגו איסור כימים שנהגו בהם היתר וכו' זהו הנלע"ד וכת"ר עמו מקור החכמה יבחר ויקרב: סימן י"ד יעקב איש תם יושב אהלים וצריה דעניותא רדיף אבתריה על פת לחם יפשע לכלכל עולליו ועשיו אחיו מומר גמור ונשוי עם בת אל נכר דרכו צלחה בנכסים רבים ויחונן את נפש אחיו יעקב ונפשות ביתו. בסך קצוב בכל שנה. ועתה קם חולם חלום והגיד שהרב פ' צוהו בחלום להפריש יעקב מחברתו הקדושה כי הוא מועל בחרם ולכן יעקב התנפל להגיד לו כדת של תורה אם יחוש לזה או לא: ונתון אל לבי כי מצוה רבה היא לברר הלכה זו משום פקוח נפשות וארא והנה מקור דב"ז הוא מש"ס דסנהדרין דמ"ד חטא ישראל אמ"ר אבא בר זבדא אעפ"י שחטא ישראל הוא היינו דאמרי אינשי אסא דקאי ביני חלפי אסא שמיה ואסא קרו ליה וכן אמרו בבכורות ד"ל ע"ב ובפ' החולץ דמ"ז על גר שחזר לסורו דכישראל מומר הוא ואי קדיש קדושיו קדושין ע"ש וכ"פ הרמב"ם פ"ד מאישות והטור אה"ע סי' מ"ד. ובס' מים עמוקים סי' ל"א האריך בזה הרשב"ש ז"ל לענין קדושין דיש' גמור הוא וכתב דאעפ"י שהרמב"ם בפ"ג מגרושין כתב יש' שהמיר לע"ז וכו' הרי הוא כגוי לכל דבריו לאו למימרא דאין קדושיו ואין גרושיו כיש' דא"כ יהיה סותר עצמו וכן הגיה עליו מהרי"ך בצ"ע אלא לומר שפסול לכתוב גט דכותב לדעת עצמו כגוי וכ"כ כהר"ש ז"ל ע"כ. ועיין למהרד"ך ז"ל בית כ"ד שהאריך מסוגיות ומגאונים דקדושיו קדושין ותי' דברי הרמב"ם כנז' וכתב שמצא לבעה"ג שכתב בגר שחזר לסורו הרי הוא כגוי ופירשה ר"י דלאו לקדושין וגרושין אמרה אלא להרחיקו ושמח דהוי כפירושו בדברי הרמב"ם ע"ש והרגיש ממ"ש הרמב"ם פ"ב מע"ז ישראל שעע"ז הרי הוא כגוי וכו' ופירשה לענין הרחקה ודקדק זה ממ"ש ה"ה כגוי ולא גוי עש"ב. ועיין למהר"י מינץ סי' י"א דכל שקו"ט דידיה בקדושי מומר אינה רק משום דהוי בפני פסולי עדות ולא משום שהוא גוי גם ס' יראים בסי' מ"ז הבי"ד סמ"ג עשין קס"ב פשיט"ל דלענין קדושין ישראל הוי ומור"ם בתשו' ס"ב האריך ופשיט"ל דהוי קדושין זולת ס' הגאונים הביאה העטור והזכירם בב"י אה"ע סי' מ"ד משמע דס"ל מומר לחלל שבתות בפרהסיא הוא גוי גמור ואין קדושיו קדושין וגם מהר"י מינץ סי' י"ב הוב"ד במים עמוקים סי' ל"א כתב משם ר"ט דקדושי מומר חומרא בעלמא הם ודקדק כן מדברי ריא"ז ובנו דחומרא הם כהך דע"מ שאני צ"ג מקודשת שמא הרהר תשו' ע"ש ומ"מ לענין הלכה לית מאן דחש להא והרשב"ש שם כתב כי רבינו יונה ביטל דברי הגאונים ולא הסכים עמהם אחד מהגאונים האחרים וכו' ע"ש. והטור נמי לא כתב דבריהם רק בדרך סתם וי"א דקי"ל הלכה כסתם. והרשב"א לאלפים סי' רמ"ב כתב דמשומד מטמא באהל וחי' דדוקא גבי רבית והחזרת אבדה דתלה הכתוב באחוה וכו' האי לאו אחינו הוא ואין ראוי להתחסד עמו משא"כ בטומאה דבאדם תלה רחמנא ולא עוד אלא דהוא בכלל בנים כר"מ בסופ"ק דקדושין דגם בזמן שאינם ערש"מ נק' בנים ואע"ג דר"מ ור"י ה' כר"י הכא ר"מ דייקי קראי כוותיה ועוד דר"י נמי מכלל בנים מפיק להו מכלל אדם לא מפיק להו ע"ש. ואע"ג דבסי' שט"ו כתב מומר לנסך יין וכו' הוי מומר לכה"ת כולה לאו דהוי כגוי אלא לענין הרחקה. דהא בסי' רמ"ב פי' דלטומאה וקדושין וגט הוי כיש' גמור. וכן לענין ירושה רבים סוברים דיש' גמור הוא ויורש את אביו דבר תורה רק חז"ל קנסוהו וכמ"ש הטור ח"מ סי' רפ"ג מהרמב"ם פ"ו דנחלות והרא"ש בפסקים פ"ק