יש מאין חלק א עה

רק במשך הזמן נתבטלה בהא פליג הרמב"ם ומפני שנדון התוי"ש הוא מסוג הראשון הבי"ר לו מהג"א דגם הרמב"ם מודה והנה הביא דברי הרמב"ם באורך להוכיח החילוק שבין הנושאים) ולו יהי דזה תלוי במח' הרמב"ם והראב"ד בנתבטל הטעם כמו שנראה מהחק"ל ז"ל שם מ"מ יועיל לספק שלישי. וראיתי להרב הפוסק הי"ו למד מדברי השער אשר סי' י"ג שכיון שלא הועילו בתקנתם מצו להתיר נראה דר"ל דיועיל זה גם לגבי הך דאין ב"ד יכו"ל וכ"כ להדייא השע"א שם. ואין אני רואה שום גילוי לזה באותם הפוס' שהיקלו מטע"ז דהם לא מיירי רק באותו קהל עצמו לא בבאים אחריהם אמת כי מהרשד"ם ביו"ד סי' קכ"ב בנדונו כתב ויען כי לעת כזאת מסדרי ההסכמה אינם בגדר אחד כי מהם מתו ומהם מחו"ל וכו' ע"ש. הרי דמהם מתו ועכ"ז היקל מטעם הנז' הגם דיש לחלק בין מתו מקצתם למתו כולם מ"מ מדברי יוסף אירגאס בסי' ל"ג נראה להדייא כנז' דבתר דקיימי רבנן בהך כללא דאין ב"ד יכו"ל התירו מטעם דכיון שנעשית ההסכמה לטובתם וכו' ע"ש: המורם מכל האמור מריש עד כען דיש כמה פתחים להיתר החרם וההסכמה כנז' מטעמים האמורים למעלה וראה זה חדש הבאתי עתה להקל משום מגדר מילתא כי הפר"ח בא"ח סי' תצ"ו סק"ב לביאור דיני מנהגי איסור הק' עמ"ש בסי' רכ"ח דהסכמה לסייג אין לה התרה ממ"ש בסי' רי"ד בדברים המותרים ונהגו בהם איסור משום סייג דפסק מרן בסתם דע"י חרטה יתיר וקי"ל כסתם ובפרט שמור"ם כ' דהמנהג כס' ראשונה. וכ"פ בא"ח סוס"י תרכ"ד והצ"ע ודעתו לפסוק כסי' רי"ד ע"ש והדב"מ ביו"ד סי' ל"ד ומט"א דקל"ד ע"ב רצו לחלק בין יחיד לצבור ודחו ועה"ש בסי' רי"ד סק"ב תי' משם מק"ק ז"ל דהך דסי' רכ"ח היינו בלא חרטה אבל בחרטה יתיר ודחה דבריו דבריב"ש סי' קע"ח וקפ"ה ושצ"ה מפו' דאין לו התרה כלל (לא ידעתי מה זו דחיה דנהי דהריב"ש הכי ס"ל נימא דהש"ע פסק כהרא"ש שהביא בב"י סי' רי"ד כדי להשוות פסקיו. לע"ד נראה לתרץ דחמירא ההסכמה מדבר שנהגו בו רבים בלי הסכמה עיין בריב"ש סי' תע"ז אבל אם אין תקנה וכו' מצד ההסכמה אלא מצד מנהג נראה שהוא בלתי ישר וכו' ועיין חק"ל ח"מ ח"א סי' קט"ו דק"ע ע"ג דהאריך בחו' ההסכמה ממנהג וכ"מ מלשו' הש"ע סי' רי"ד ס"ב קבלת הרבים חלה עליהם וע"ז אפי' שלא קבלו בהסכמה וכו' מאפי' משמע דעדיפא) וא"כ הרי דבחרטה י"ל כמהרח"א ז"ל דלהש"ע נוכל להתיר. ואי משום אין ב"ד יכו"ל די במש"ל ועיין בדבר"י סי' ל"ה דהרא"ך ז"ל כתב לדעת הרשב"א אפי' לא בטלה הסבה יכול אפי' ב"ד קטן דהו"ל כהתנו על חרמי צבור וכ"ז הכריחני לפי שלא מצאתי בדברי האחרונים מצריכים ב"ד גדול כמותם ע"כ. חזי מאן גב"ר קמסהיד ולכן בעת שיסכימו הקהל או רובם להתירה יתירו כמ"ש הרא"ש בכלל ה' סי' ד' ואפי' אם המיעוט מוחים לא צייתינן להו כמש"ש כ"ו סי' ה' רק לדידהו לא הותר עיין בב"י וש"ע סי' רכ"ח: ואופן ההתרה הביא התוי"ש דקי"ב משם התשב"ץ ג' דרכים הא' בהפרה מפי עצמם כשיאמרו הם או שלוחם הותר החרם. הב' יעמידו ג' מומחים וישאלו בפניהם ויתירו להם. הג' ג"ד בלבד שיאמרו כך נראה לנו שהסכמה זאת ראויה להתבטל ואם כי אופן השני הוא קשה להם וגם כתבנו לעיל ממהרי"ט דח"ץ אינם ניתרים בחרטה וכו' הנה לפנינו ב' דרכים. והגם שהדבר"י סי"ל החמיר שיתקבצו כל פורעי המס ועפ"י רובם יקו"ד נראה דהתם משום שמינוי הזט"ה לא היה כ"א מהמלכות אבל כשהמינוי הוא מהק"ק יספיקו הם אך מ"ש הני שד"ר דחברון שם שיהיו החכמים עמהם גם הכא צריך מטעמם כי מתחילה נעשה בצירוף החכם ומש"ש מהרא"ך בסי' ל"ה שם ד"ע שיש מחמירים עד שיסכימו כולם לכן הנכון שיתאספו כל הקהל וכו' נראה דלאו מדינא אלא נכון ודי