יש מאין חלק א עג

דאעפ"י שנהגו בהסכמה כמה שנים והיו יכולים לעמוד והשתא אינם יכולים דמצו לבטלה ע"ש: ועוד הביא הרב הפוסק הי"ו פתח אחר להתיר ההסכמה הנז' מדברי מהריב"ל כלל ה' סי' ד' דכשההסכמה קרובה להפסד ורחוקה מהריוח שיוכלו להתירה. וכתב שצודקת הראיה לזה מדברי הרמב"ן בשם רב האי גאון על רבים שקבלו על עצמן שיעשו תעניות או תקונים ואח"כ נודע להם כי טוב וישר לשנות הדבר שיש לשנות וכו' ואם החרימו רשאים הם להתיר ובלבד שיראה ההיתר והשנוי כי טוב ע"ש. ומדבריו וגם ממהרשד"ם יו"ד סוס"י קכ"ב ומ"ץ ח"ב סי' כ"ה למד להקל השע"א בתשו' הצמר הנז'. ולמד הרב הפוסק מדברי הרמב"ן שהביא מהריב"ל ז"ל דגם במגדר מילתא מועיל צד זה להתיר וא"כ גם נד"ד רחוק מהריוח וקרוב להפסד הוא. כי מלבד שלא הועילו בתקנתם לפריצים אפשר שגם היראים יהיו מוכרחים לעבור ח"ו כנז' בשאלה עכת"ד. ואני אומר דמדברי השער אפרים סי' ע"ב מוכח דאפי' הועילו בתקנתם אי מטי להו פסידא סגי להתיר וא"כ בנד"ד די במאי דמטי להו פסידא במה שעוברים על החרם וגם היראים נזוקים אם ימנעו מלצאת ואם יצאו נכשלים בחרם. והגם כי יש לחלק מנדונות הרבנים הנז' לנד"ד דהתם קודם ההסכמה היתה תועלת לקהל ויתרו בו נגד תועלת ההסכמה וא"כ כשהגיע ההפסד מההסכמה יתירו ויחזור הריוח למקומו משא"כ בנ"ד דלא היה שום תועלת קודם ההסכמה מ"מ המעיין בס' מש"ץ ז"ל שם יראה דנ"ד לא גרמה ההסכמה שום הפסד רק שלא היה ממנה תועלת ועכ"ז היקל. והגם דיש לחלק עוד בין הנדונות ולומר דטעם מגדר מילתא שלא יהיה ניתר משום שהקב"ה מסכים בגדר ואינו מסכים בהיתר כמ"ש הריב"ש ז"ל בתשו' החטה. וא"כ בשלמא כשההסכמה היא לתועלת הקהל וראו שאין בה תועלת דגם דהוי למג"מ יסכים הקב"ה בהתרתה כיון שאדרבה זהו תקנתם אבל כשההסכמה מתחילתה אין בה כ"א צורך גבוה נימא דהגם שיסכימו הם הקב"ה לא יסכים מ"מ מדברי הרמב"ן שהביא מהריב"ל דגם כשקבלו תעניות וכו' יכולים לשנות כשראו כי טוב משמע דגם בצורך גבוה לחוד אמור ומקוים גם הפתח שמצא הרב הפוסק להיתר הסכמה דנ"ד: אמנם פש גבן לעמוד בנד"ד שהמתקנים סעו המה למנוחות ועכשיו הדור יתום והולך העולם ומתמעט ותנן בעדויות אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין. וכבר הרב הפוסק פקח עיניו ע"ז והביא מ"ש הפרמ"א סי' מ"ד ונ"ד וס"ט מח' הראשונים דלהרמב"ם בפ"ב מממרים גזרה שפשטה ברוב יש' ב"ד גדול יכול לבטל ולא קטן ואם היא סייג ופשטה אפי' אליאו אין שומעין לו לבטל ולהר"ן וגם הראב"ד (עיין בלח"מ שם) בכל דבר שפשט איסורו אפי' אליאו אש"ל ואם לא פשט ורוב צבור יכולין לעמוד גדול מבטל ולא קטן ואם לא פשט מפני שאין רוב צבור יכולין לעמוד אפי' קטן מבטל ומה"ט דן הפרמ"א שם דאפי' הסכמה לדבר הרשות וב"ד האחרון גדול מהראשון עכ"ז מידי פלוגתא לא נפקא ולחו' דס' חרם להחמיר ע"ש (לא זכיתי לדע"ק במ"ש ואם לחשך אדם לומר שהיא גזרה שאין הצבור יכולים לעמוד בה וכו' כבר שאלתי ע"ז וכו' ור"ל שהוגד לו שרוב הצבור יכולים לעמוד וכו' ותימה דודאי מיירי בפשטה דאל"ה אפי' רוב צבור יכולים לעמוד ואפי' להר"ן והראב"ד גדול יכול לבטל וא"כ כיון דפשטה מה יתן דאין רוב צבור יכולים לעמוד והלא ג"ז מידי פלוגתא לא יצא ולהר"ן והראב"ד כל שפשטה ואפי' אינה סייג אפי' אליאו אש"ל). ומדברי הפרמ"א יש להחמיר זולת זאת מצאנו להרב זכרון יוסף ביו"ד סי' י"ד עמד בזה והעלה דבהסכמות הקהל כשם שהם בעצמם יכולים להתיר כך בניהם אחריהם והו"ל כהתנו מתחילה לכך וכמ"ש הפוס' בסי' רכ"ח וכו' משא"כ גבי תקנות ב"ד דל"ש למימר הכי ע"ש.