יש מאין חלק א עב

זו מ"מ ראיתי בתשו' מהרי"ק וכו' ע"כ וכ"ן מתשו' מהרלנ"ח וכו' אמנם עכ"ז לבי נוקפי להיות הדבר בחרם ומילתא דאיסורא אבל מה נעשה ע"ש. הנה הגם שאין תקנה מצד הדין אפי' ההסכמה בחרם ומילתא דאיסורא סמכו להתיר מפני הפרצה וכ' אילן גדול לסמוך עליו הרב עדות ביהוסף שהביא במים רבים דאנו רואים מעשים בכל יום כמה הסכמות שנעשים בחרם ופעמים למגדר מלתא ועכ"ז עוברים עליהם ואין פוצה פה והמסכימים עצמם מבטלים אותם בלי שום שאלת חכם וכו' ובודאי הטעם משום דהו"ל כאשה נודרת ע"ד בעלה וכאילו התנו בפי' שבעת שירצו להתיר שיהיו מותרים ע"ש. דגם בע"ה אמרינן מסתמא ראו אבותיהם וכו' וסתמן כפירושן אף דלא ידעו איך ולמה. וא"כ כ"ש בנ"ד החרם והסכמה זאת היתה ע"י חכם ומומחה חזקת חבר שכך היה דעתו מתחילה שבעת שירצו להתיר יהיו מותרים ונראה שזהו דעת הדברי יוסף ז"ל הוא והרבנים שם מסי' למ"ד ואילך דכל שקו"ט דידהו לא היתה רק אם יפקיעו ההסכמה בלי התרה אבל אם יסכימו להתירה פשיט"ל דמצו ואמאי הרי התם מיירי בגאבילא דפד"ש דאין לך מצוה גדולה ממנה אם לא מטעם הנז' דפשט המנהג וידעי כ"ע דנדרי ציבור כאשה הנודרת וגם בלא תנאי כאילו התנו וכדברי העדוב"י הנז' והגם שהרב מים רבים בסי' ס"ג נתעורר ע"ד מהרי"א הנז' וכתב מ"ש מ"מ קשה הדבר איך לא הרגישו כל הרבנים הנז' ואפי' כלאחר יד לולא מטעם שכתבתי והרב מים רבים שם עמד משום שנדרו באלד'י יש' די"ס בכנה"ג סי' רכ"ח הגה"ט או"ה דאין להם התרה וכתב דסו' דלדב"מ מתירין ונד"ד הוי לדב"מ כיון שהם מוכרחים להתיר מצוה להרים מכשול החרם כמ"ש בהגב"י שם בשם הראד"ב ורשד"ם והש"ך וכו' וצריך להבין מאי שנא הא מהך דנדר שחוק שלא הקילו בה משום הרמת מכשול וי"ל דגם הרב לא היקל בזה בנדונו רק משום שהיו עוברים וכמש"ל משם הפוס' ולא באמודים לעבור: ועוד נראה פתח טוב להתיר ההסכמה הזאת בב"ד ממ"ש הרמב"ם פ"ב מה' ממרים הרי שגזרו ב"ד ודימו שרוב הצבור יכולים לעמוד בה ואחר שגזרוה פקפקו העם בה ולא פשטה ברוב הקהל ה"ז בטלה ואינם רשאים לכוף את העם ללכת בה. גזרו ודימו שפשטה בכל ישראל ועמד הדבר כן שנים רבות ולאחר זמן עמד ב"ד אחר ובדק וראה שאין אותה גזרה פושטת יש לו רשות לבטל ואפי' היה פחות מהם ע"כ ועיין בכ"מ הביא מקור הדין מע"ז דל"א שר"י נשיאה היכי שרי משחא וכו' ומסיק לדעת הרמב"ם דהכי יליף שרי"ן לא היה גדול כראשונים וגם היה סייג לתורה כמ"ש בשבת על שמנן משום יינן ואפי"ה התירו לפי שלא פשט איסורו. וא"ת והיכי סמך ר"י נשיאה על מה שבדק שמא בימי הראשונים נתפשט ואח"כ פקפקו בה ומתוך כך היה נ"ל שאפי' בתחילה נתפשטה כיון שעכשיו אין רוב צבור נוהגין בה מתירין אותה וכו' אלא דלא משמע כן מפירש"י אלא שבדק רי"ן ומצא שבשום זמן לא פשט איסורו ע"כ. הנה לולא דעת רש"י נראה ממרן שאפי' פשטה דהיינו שרוב הצבור יכולין לעמוד בה (דאל"ה היכי תפשוט והא בהא תלייא כמ"ש הרא"ם סי' נ"ו הבי"ד הלח"מ שם) כיון דהשתא אין רובם נוהגים בה מתירין אותה. ובנ"ד הרי עתה אין רובם נוהגי' בה. ואפי' לדחייתו מרש"י הנה נראה בנד"ד דלא ישבו ב"ד ובדקו וראו שנתפשטה מקדם רק מהסתם חוששין שפשטה ובזה נראה דגם רש"י יודה ודב"ז נלמד מתורת מהרש"ח סי' פ"ד שהביא בנדונו דברי מרן ודחייתו ואח"כ כתב דאם היה הדבר בסתם ואח"כ רואים שלא נתפשטה די בזה לבטלה ואין הכרח מרש"י ולא מהרמב"ם והוסיף עוד דגם אם יכולין לעמוד אלא שאין רוצין כל שהדבר קשה להם הרבה מיקרי דבר שאין הצבור יכולים לעמוד בו והוכיח זה מגזרת השמן ומדברי הרמב"ם ע"ש ועיין בחק"ל ח"מ ח"א סי' קט"ו שלמד מתשו' הרא"ם סי' נ"ז