יש מאין חלק א עא

נכשלים מהם עכ"ז לא מצו להתיר דאין מיקל בזה רק רבינו טוביה וכו' וס"ל דמרן לא חש לה והרב מהרשד"ם ביו"ד סי' פ"ד קאי בשטת מהר"י הלוי ז"ל וכתבו דאדרבה יש להקל ביחיד מרבים ע"ש ומ"מ הו"ל ספק שלישי דאת"ל דגם באמיד איכא פלוגתא היינו דוקא ביחיד ולא ברבים. אלא דאכתי יש לפקפק בס' חד מהני ספיקי כי ס' הרבי"א יחידאה היא נגד הש"ך ומהר"י הלוי והרשד"ם ז"ל ועיין שם בחק"ל מ"ב סי' א' דס' יחיד נגד רבים לא מיחשב לס' כלל. ומ"מ ה"ה הי"ו כתב דבמי שראינו שכבר עבר אין בזה שום פלוגתא דיתירו לו והגם דמהר"י הלוי איירי בשכבר עברו ועכ"ז החמיר והביא ממהריב"ל ח"ד סי' ד' דאפי' הרבה נכשלו בחרם אין להתיר ועיין בעה"ש סי' רכ"ח סקי"ו שכתב משם הרא"ם דאפי' בעובר להדיא לא הקלו בסי' ר"ח אלא בקנס ולא במקום דלית ליה היתר מדינא מ"מ לפי מ"ש בשאלה דרבו המתפרצים אשר לא ישמעו לקול מלחשים נראה דגם מהר"י הלוי ז"ל יודה כי שם תמה מהר"י הלוי ז"ל למה לא יוכיחו האנשים העוברים וישובו אל ה' וכו' נראה דוקא במי שמוכיחים אותו ומקבל הא לא"ה מתירים לו. ויפה דן הרב הפוסק הי"ו. ובפרט דתרי ספיקי די לדעת החק"ל ז"ל והכי סוגיין דעלמא וכ"ש כי העה"ש סי' רכ"ח סקי"ו הביא דברי הרבי"א וסיים וכ"כ הר"ן בתשו' נ"א דאם ודאי עובר על שבועתו טוב להתיר לו דהוי לדב"מ ובזה מצאנו חבר להרבי"א ועיין בפחד יצחק אות חרם דנ"ד ע"ג שכ"כ בפשיטות לדעת הר"ן ומהר"י אדרבי ז"ל בסי' רכ"ד והדרו תלתא ספיקי לדוכתייהו: והנה אם היינו באים להתיר רק כח החרם ונשאיר ההסכמה במקומה לא היינו צריכים להיתר דס"ס יען כי עיקר האיסור הוא ביוצא במשאוי והוסיפו בהסכמה גם ליוצא ריקם וגדרו אותו בחרם ובכיוצא בזה מצאנו למב"י שכתב מהרשב"א עצמו הרי שכללו בחרם שכל מי שיעבור יהיה מנודה אם יוכלו להתיר את הנדוי אם לאו כיון שנעשה לקיום החרם וכמו שאין מתירין חרם שהחרימו שלא לשחוק בקוביא כך אין מתירין את הנדוי דעו כל מי שעבר יכולין להתיר בדרך וכו' וכן נראה שמתירין את הנדוי אפי' מכאן ולהבא שאין מתירין בזה גוף האיסור ממש אלא הקנס הוא שמתירין ואיסור השחוק במקומו עומד ע"כ ודון מינה לנ"ד שאין היתר החרם בגוף האיסור ממש. שוב מצאתי שזכיתי בזה לדעת קדוש מהרש"ח במשפטים ישרים סי' פ"ד שעלה במחשבה לחלק דדוקא בהסכמה של שחוק דכי דלית להסכמה פגע באיסור אמרה הרשב"א אבל במידי אחרינא דכי דלית לחרם אכתי לא פגע באיסורא נימא דמצו להתיר ודחה זה מהך דהריב"ש ז"ל סי' קע"ח דכד מדלית נמי ההסכמה וימכרו החטים לערלים אכתי לא הויא איסורא דאולי לא יתעוללו ואפי"ה אסר ורצה לחזק חי' מהך דהרשב"א הנז"ל ולבסוף כתב אלא שנראה שכונת הרשב"א שמה שקנסו אחר שעשו האיסור דהיינו בחרם יש בידם לבטל אפי' שימשך מזה שיעברו וכו' אבל ההסכמה עצמה לא וכו' מפני שעשאוה לגדר וסייג ע"ש. הרי דגוף החרם לא איכפת להתיר וכן יש ללמוד ממ"ש המים רבים ח"ב סי' ס"ג גבי הסכמה בחרם על גאבילה לפדיון שבויים שכתב דמה שאין היתר להסכמה שהיא לגדר או מצוה היינו כשתפול המצות ע"י התרה או תשאר במקום פרוץ וההסכמה גדר לה. משא"כ בהיתר פרט זה לא תפול מצות פ"ש דאפשר לקיימה ממקום אחר ע"ש. ולמוד לנ"ד דבהיתר החרם ותשאר ההסכמה לא יפול האיסור: ועוד אני רואה פתח תקוה גם להיתר ההסכמה גופה מחמת פרצת הדור וכמ"ש השמ"ץ סי' כ"ה בהיתר הסכמה של שחוק אחר שטרח וכו' כתב אמנם לבי אומר לי שה פזורה ישראל ואין כח ב"ד יפה לרעתם וכו' ומה יש עוד לעשות כ"א לישען על מהרשד"ם יו"ד סי' פ"ד שכתב כי צריך האדם לחפש ולמצוא זכות וכו' ואפי' שמצד הדין הגמור נראה שאין תקנה להסכמה