יש מאין חלק א ע

יעשו איסור להתיר האיסור מפני תקנת אחר וז"ש ואין מתירין לו לעבור וכו' ואין אומרים לאלו שיזדקקו וכו' חדא ועוד, קאמר. ועל מניעה שמצד המתירים הוא שהק' מהריב"ל משפחה ומה יועיל לתרץ דשאנ"ה שעודו נלכד באיסור והלא הרשב"א עשאו טעם בפני עצמו. מעתה ע"ד זה סובב הרבי"א לצאת י"ח הרשב"א דעל המניעה מצד הנודר כתב מוטב שיאכלו בשר וכו' ועל המניעה מצד המתיר כתב יש חי' בתו' וכמ"ש (מ"ש ה"ה מהמ"א דהכל תלוי להתו' בתי' דפושע ע"ע סי' רמ"ד סוסק"א לא בא לאפוקי שאר תי' רק תי' דדוקא כשהאיסור בא על ידו דזה ודאי דחאוהו התו' מהך דשפחה אבל תי' מצוה דרבים מודה המג"א וכ"כ המחצ"ה ע"ש אמת כי האליה רבה סי' ש"ו כתב משם המ"א דהעיקר תלוי בפושע ונראה דפשיט"ל כן ממה שאסר לאחרים לרדות היכא שפשע ואע"ג דמצו"ד היא להציל האופה מאיסור שבת נראה דס"ל הכל תלוי בפושע ומ"מ מהא לא אירייא דהתו' י"ל דסמכו על תי' מצוה רבה וס"ל דוקא כהך דשפחה דמלבד הצלתו מרויחו שיקיים עשה דפו"ר בקו"ע משא"כ ברדייה דאין שם קו"ע ואין זה נגד פסק הנ"ש בשמע שבנו יצא להמיר שיחלל שבת דהתם נמי מלבד הצלת נפשו מל"ת מרויחו במ"ע) ועד"ז הביא הראיה מהך דסי' ר"ח למניעה שמצדה מתיר דביש מכשול שרי והוק"ל דאכתי יש המניעה שמצד הנודר שמתירין לו לעשות איסור להבא ותי' דהסברא נותנת והס' היא מוטב שיאכלו בשר תמותות שחוטות וכמ"ש בתחילה. זהו ביאור דב"ק וחזקים הם וברורים אלא דלענין הלכה אין נראה לסמוך על הרבי"א כי נהי דהרב ודאי דס"ל דגם מרן מודה למור"ם באמוד לעבור דאם לא כן מה נועיל בס' מור"ם דלאו אדידיה סמכינן נגד מרן מ"מ הרי ה"ה הקשה שפיר דא"א לומר בדעת מרן כן כי בב"י ז"ל כתב ר"ט כתב וכו' אבל הרשב"א וכו' משמע דס"ל דפליגי (לזה י"ל עפ"י מ"ש מור"ם בתשו' ולדעתי אין חולק בזה לפי דורנו וכו' ש"מ דס"ל דמסתמא כל בני הדור אמידי לעבור. ושוים הם ר"ט והרשב"א בזה. ובהא ס"ל למרן דלא כוותיה דבסתם אדם גם בזה"ז פליגי ביה אבל בידוע דאמיד בכל דור מודים בו דנתיר לו) ועוד כי הש"ך ז"ל חולק על הרבי"א עיין סי' רכ"ח סקכ"ח ובסי' ר"ח סקי"ב ובפלוגתא ס' חרם להחמיר ועוד דגם הרב בסוף התשו' לא התיר להם לשחוק רק בקוואניס ואפ' טעמו כמ"ש מהר"י אירגאס במשד"ר סי' רכ"ח סכ"ח דבהיתר הקוואניס לא יהיה עוד יצרם תוקפם. ועוד הרב יוסף אומץ בסי' פ"ו כתב שראה למהרי"ע בכת"י שחזר בו גם מהיתר הקוואניס ע"ש וא"כ אין לסמוך על הך תשובה: אבל מ"מ ודאי דיש היתר בזה מכח ס"ס אפי' לדעת הש"ך ס' אי הלכה כר"ט דבדאיכא מכשול מתירין אפי' נדר של איסור ואת"ל כהרשב"א אפשר דהלכה כהרבי"א דבאמוד לעבור כולם מודים ומובן דהוא מתהפך והכא בנ"ד הרי אמודים לעבור והגם דהוי ס"ס בפד"ר ומהריב"ל בח"ב סי' ב' וח"ג סי' מ"א ונ"ד ומהרש"ך בנאספות סי' י"ז כתבו דחד הוא כבר עמד ע"ז הרה"ג ח"ד בדרא בחק"ל מ"ב סי' א' והעלה באו"ב דנ"ז ס"ס לכל הפוס' זולת מהראד"ב ז"ל ולא חש לה מאחר דרבים לוחמים והגם דהרב שער אשר ח"א סי' י"ג והרב שערי רחמים אה"ע סי' כ"ז עודם מדברים לצאת י"ח מהראד"ב בתלתא ספיקי דכ"ע מודים כמ"ש השע"א משם ה' מקור ברוך סי' כ"ה וכן ראיתי להעדוב"י סי' י"ז ה"ן יש לעשות ס' שלישי כי בתוי"ש סי' קס"ט כתב ואף שהסכימו חכמי קושטא וסאלוניק היו כותבים לתקנו ולהסיר מכשול מדרך עם ה' ועיין בתשו' שעא"פ הנז' האריך להביא ראיה דאפי' מ"ע נדחית משום מכשול לרבים שמזה נראה דגם החולקים כשיש מכשול היינו דוקא במכשול דיחיד אבל במכשול דרבים כ"ע מודו ואמת כי מהר"י הלוי כ"ד סי' ז"ך פליג ע"כ הנז' וס"ל אפי' בקהל שהיו הרבה