יש מאין חלק א סו

ועיין בסמ"ע סקי"ב דאפי' קבלה באמירה סגי וה"ה ליחיד וכמש"ל משם הפרמ"א ז"ל וליכא למימר דכל דין קבלה הנז' הוא רק במה שיגזרו הממונים לפי שעה ולא לדורות כאשר ידוקדק מדברי הטור שם שהזכיר הוראת שעה וביותר מפו' בהרמב"ם שכתב ולחזק הדבר כפי מה שיראה להם הכל הוראת שעה ולא שיקבעו הלכה לדורות ע"כ דליתא דלא כ"כ רק משום דאיירי בדינים וקנסות דהם לפי"ש שאין לך בו אלא חדושו ולא לדורות אבל הסכמות ועניינים שיתקנו רשאים הם גם לדורות מהך דרשאין בני העיר להסיע על קצתן וכו' ופוק חזי דלא אשתמיט שום פוסק לחלק בין אותה שעה לאח"ז ואפשר דכיון שהם שלוחיהם ש"ץ ואפוטרופוסים להם כמ"ש הרשב"א סי' תרי"ז יש להם כח לחייב גם בניהם אחריהם וכמ"ש ביו"ד סי' רכ"ח סל"ה דנהי שאין יכולים להשביע הנולדים מצו לנדות ולהחרים וגם בלי חרם נמי מידי דהוא גדר וסייג לתורה קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם וגם על הבא לדור כמ"ש ביו"ד סי' רי"ד ומסתברא כן כיון דכל גדול שהמחוהו עליהם דינו כב"ד הגדול הרי ב"ד הגדול גזרותיהם ותקנותיהם קיימים לדורות. ועיין להרב דברי יוסף אירגאס ז"ל סי' ל"א כתב להדיא משם מהר"מ אלשיך ז"ל דזט"ה תקנתם נמשכת אף לדורות הבאים ואפי' במידי דממונא וז"ל קצורן של דברים שבכל תקנות וכו' ע"ש. איברא כי בשכנה"ג סי' רכ"ח הגה"ט אורל"ט כתב משם הרא"ם דלהרמב"ם וסיעתו דוקא גדולי הדור וכו' אבל גדולי העיר ואיקלים אין יכולת בידם לגזור ולתקן ושם באורנ"ה תלה בזה דלהרמב"ם אין נדויים וחרמם חל ע"ש ולפי"ז האיכא ס"ס חדש אם גדולי העיר יכולים לתקן ואת"ל דדינם שוה שמא דוקא רבים ולא יחיד. לזה י"ל מלבד דס' זה הוא נגד מרן שכתב טובי העיר יכולים לכוף וכתבנו דיש מח' בס"ס נגד מרן עוד בה דיש לחלק ולומר ע"כ ל"ק הרשב"א דיחיד אינו יכול לכוף אלא בעשאה לבדו משא"כ בנד"ד דהיה באסיפת הקהל או רובו עיין בסי' רכ"ח סל"ד דהעיקר הוא הרוב ושמעו ושתקו יודה גם הרשב"א ז"ל דחרם זה קיים ועיין להחק"ל ביו"ד ח"ב דפ"ח ע"ד שכתב וז"ל ומה גם שאינה הסכמת הרב כ"א הסכמת הממונים אלא שנעשית בעצתו כדקי"ל בח"מ סי' רל"א דבכל הסכמת הקהל בעינן דעת חבר עיר ע"ש וה"ן בנ"ד הרי היו הקהל והממונים מסתמא והוי הסכמת רבים רק היא בהסכמת חב"ע ולא דמי להך דפרמ"א דאיצטריך להליץ בעד הסכמת הרב אור שרגא ז"ל שהיה יחיד דהתם לא היה שום אדם עמו משא"כ בנד"ד וכנז' באופן דנתברר דנ"ד יש לו דין חרם הקהל דהוא קיים מיד ולדורות: וניחזי אנן דין הסכמת רבים מה יעשה בה. הנה בהסכמה בלי חרם רבו האומרים דהיא דאורייתא כמ"ש בבעי חיי יו"ד סי' ה' משם מהרש"ך ח"ג סי' ק"ח. גם הרב בית שלמה חסון ביו"ד סי' י"ב כתב טעם הסוברים דנשבע נגד תקנת הקהל ה"ז שבועת שוא הוא משום דנשבע לבטל המצוה דלא תסור (החק"ל שם סי' רי"ח תמה ע"ז מהרמב"ם בה' ממרים דלא תסור ל"ש רק בב"ד הגדול ואפי' להחנוך וס' הזכרונות דקאי על כל ב"ד אינו רק בגזרתם לחכמת התורה לא בגזרה דתקון העיר וישב בב' אופנים אי משום דקי"ל רוב כופין למיעוט וא"כ מכח זה א"א לעמוד בשבועתו הו"ל אחד מסוגים דשבועת שוא דהיינו נשבע על דבר שאין בידו לעשות. או משום דתקנותיהם בחרם ע"כ. וק' על תי' ראשון דהא רש"י מהסו' דהוי ש"ש ובשבועות דכ"ה פירש"י אהך דשבועה שלא יישן ג' ימים מלקין אותו ויישן משום דהוי ש"ש שאי אפשר הוא ומשנשבע יצאה לשקר ע"ש דמשמע בדאפשר הגם שאינה בידו אינה ש"ש דכשנשבע לא יצאה לשקר וא"כ הכא אפשר הוא שיסע למקום אחר ותתקיים שבועתו ועיין בכנה"ג הגב"י אורל"ג דלרש"י אפי' קדמה שבועתו להסכמתם הוי ש"ש