יש מאין חלק א סה

היום בעוה"ר באו פריצים ועוברים בשאט בנפש. ולא עוד אלא שמריבוי האוכלוסין רבים קבעו דירתם מחוץ לעיר. גם רבים דרים שם בפקודת הרופאים לשנות האויר ולכן גם היראים לא ידעו עוד להזהר מלצאת ולבוא לבקר איש את רעהו ואת קרובו משום קנאה ושנאה. והרב גדולת מרדכי הי"ו ידו פרש ש'ר בספרי הפוס' בכחא דהיתרא. ואגב ענותנותיה בדיק לן מר לחוות דעתי בזה: ואנא זעירא הגם כי ראיתי להרב שער אפרים ז"ל סי' ע"ב אייתי בידיה להקת הפוס' שבורחים מהתרת ההסכמות כבורח מן הנחש ומה יעשו אזובי קיר כמוני אבל משום עשה דכבוד תורה חל עלי חובה לשנות פרק זה ולחלקו לחלקים ומעכ"ת בחכמתו ירחק או יקרב: א) צריך לדעת אם יכולת ביד ב"ד לכוף הצבור לתקנותיהם. ונראה פשוט דיכולים הם ממ"ש מרן בח"מ סי' ב' כל ב"ד וכו' ואפי' וכו' ודוקא גדול הדור או טובי העיר שהמחום ב"ד עליהם והגיה מור"ם וכן נוהגין וכו' אעפ"י שיש חולקין וס"ל דאין כח ביד ב"ד רק להכריח הצבור רק במה שהיה מנהג מקדם או שקבלו עליהם מדעת כולם וכו'. ומדברי מור"ם משמע דלס' ראשונה יכולים להכריח גם בגזרות חדשות וכיון דמרן פסק כן כוותיה נקטינן והגם דיש לדון דגם מרן ס"ל דהולכין אחר המנהג והכא לא ידענו המנהג מ"מ בנ"ד דהוי מגדר מילתא עיין בד"מ דגם מהר"ם דהוא מהסו' דאינם יכולים לכוף מודה דבמגדר מילתא כופין ועיין בסמ"ע סקי"ג: ב) אם די"ז נוהג גם בדן יחידי כנ"ד (מלשון הש"ע שכתב ודוקא גדול הדור י"ל דקאי אב"ד גם מ"ש כגון רב נחמן י"ל הוא ובית דינו) ועיין להרב בית יאודה חו"מ סי' א' הביא מח' בזה דלהמרדכי בפ"ק דב"ב סי' תר"ו גם יחיד הממונה יכול להכריח אבל הרשב"א בסי' תרי"ז הוב"ד ברי"ו ני"ד ח"ב כתב והדין הוא כך אם העמידום על דבר ידוע מן הצבור אפי' אחד כל מה שעשה עשוי וכו' ואם העמידום בסתם לפקח ע"כ ענייני העיר וכו' אין גזרתם וחרמם ומה שעשו קיים וכו' ע"כ והרב מים רבים ח"ב דנ"ז כתב משם הר"ן דר"פ בני העיר דיחיד אינו מכריח ובנדונו העלה דבשביל שנתייחד מינוי הרב לאותו דבר או משום דבלא"ה כולם הסכימו לדבריו לכך מה שעשה עשוי ע"ש (הרב הפוסק הבי"ר מפרמ"א ח"א סי' ד' שכתב ואין לפקפק על התקנה כי הרב אור שרגא עשאה ואינה הסכמת רבים וכו' דס"ל דיחיד כופה והוא פלא כי הפרמ"א עצמו חזר ופקפק מדברי הרשב"א הנז') וכיון שהוא מח' ויש בכאן חרם ס' חרם להחמיר דהגם שהחק"ל ביו"ד ח"ב סי' רי"ח האריך באיסור ההסכמה אי הוי מדאורייתא או מדרבנן ובדפ"ה ע"ב כתב דאין ס' דאין בתקנת הקהל בלי חרם איסור דאורייתא ע"ש מ"מ המעיין שם יראה דליכא מאן דפליג בחרם דהוא ודאי מה"ת וס' להחמיר והגם דלפי המחלוקת הנז' הוי ס' בגוף החרם ובכה"ג ס"ל למהריב"ל ח"א סי' ע"א דספקו להקל. הנה הרב שער אשר חו"מ סי' טו"ב דן ממוהרח"ש סי' ס"א ומהראנ"ח ח"א סי' כ"ה דבכה"ג ספקו להחמיר ועו"כ דאפי' מהריב"ל ודעימיה ל"פ אלא היכא שהס' הוא אם יש חרם אבל כשברור שיש חרם וס' אי חל או לא מודו לחומרא ועם כי המשפטי שמואל סי' ס"ה ושער אפרים סי' קי"ב פליגי אמהרח"ש ודעימיה ס' חרם להחמיר ע"כ והגם דיש לעשות ס"ס ספק אי יכולים הממונים להכריח לקהל גם במה שאינו מנהג מקדם ואת"ל דיכולים מ"מ אולי היחיד אינו יכול וכמפורש לעי' המחלוקיות בזה מ"מ כיון דהוא למגדר מילתא וכתבנו דבזה כ"ע מודו א"כ פקע הס' הראשון ובפרט שהוא נגד דעת מרן ז"ל והרב בעי חיי סי' ק"ז וק"ם כתב דאינו בסוג ס' כלל והגם כי החק"ל ביו"ד סי' קכ"ז והנדיב לב ח"ב סי' ס"ג והחיד"א בעין זוכר או"ס כתבו דמיחשיב ס' מ"מ לא פלט ממח' וכ"ש דאית ביה מגדר מילתא כאמור. ועוד שכבר קבלו הסכמתו