יש מאין חלק א סב

ולע"ד כן יש לדון ובפרט שגם הרה"ג פנ"י הי"ו התיר שם מכח המנהג וכו' והדין עמו דקי"ל בח"מ סי' ל"ז וסי' מ"ב וסי' ס"א וע"א דמנהג מבטל הלכה כמ"ש בסי' רל"ב והארכתי בזה במ"א: ומעתה ניהדר אנפין לעיקר השאלה אי מצו הלווים שהם הכוללות בנ"ד לכפות למלוה להחזיר להם הקרקע אחר הגבול שהתנה הוא לסלקם אע"ג שהם לא התנו. ומריש נדעה נרדפה טעם המנהג בשטרי מו"ש שאע"ג שההטבה היא דוקא מצד המוכר עכ"ז מעשים בכל יום שגם בב"ד כופה המוכר ללוקח להחזיר לו המקח ומצאנו במכר המשכונות במי שמוכר לו החפץ בסתם וכשמביא המעות חוזר ומוכרו לו ביוקר שעמדו בזה קמאי ובתראי והחק"ל ביו"ד ח"ב סי' י"ט הביא מח' בזה אי מצי הלוקח להחזיק מקחו או לא ולבסוף אסיק מלהקת הפוס' דרבו וסו' דמקח הנעשה להתיר רבית מקח גמור הוא ויכול להחזיק בו דא"ך הו"ל הלואה ויש בו משום רבית ע"ש והרה"ג מהריט"א ז"ל שם בסי' ך' אחר שעלה ע"ד לומר לדעת המח"א ז"ל דבאומר מוכר ע"מ שתחזיר לי המקח כשאביא מעות דשרי דכיון דיש מנהג בעיר דמחזיר לו המקח כשמביא מעות וגם אומד"ד שלא מכר לו שוה מנה במאתים מצינן למימר דגם במכר בסתם הו"ל כהתנה בפי' בע"מ ולא מצי להחזיק במקחו ודימה זה לדקי"ל בא"ח סי' תרנ"ז הנותן לחבירו לולב בסתם חייב להחזיר דהו"ל כאילו התנה וכן בח"מ סי' קצ"ה לענין ק"ס כתב מור"ם דאי תפס לא מפקינן מניה דסתמא ע"מ להחזיר יהיב וכו' לבסוף חזר ואמר דכיון דהני רבוותא סו' דמצי להחזיק וטעמם אי משום דלא ס"ל כהמח"א או משום דל"מ ע"מ להחזיר אלא במפרש ולא בסתם וס"ל דמצי תפיס הסודר או משום דשאני כשיש דעת אחרת מעכבת א"כ מידי ס' לא נפקא ויכול להחזיק במקח כידוע מתשו' הכרם להרשב"א ז"ל ע"ש (פלא אמאי לא זכרו סוגיא בדוכתה גבי מכר להתיר רבית דביו"ד סי' קס"ט גבי משכון גוי שביד ישראל ומכר אותו היש' לישראל אחר דמור"ם בסי"ח כתב להדיא ואם בא הראשון לפדות המשכון ואין השני רוצה להחזיר לו הרשות בידו דהוי לגמרי כשלו. וכן דקדקו המפז"ל מלשון הש"ע שכתב ואם לאחר זמן רצה שני לחזור וליטול מהראשון קרן ורבית ולהחזיר לו משכונו מותר מדכתב רצה שני ש"מ דברצון שני תלוי הדבר ולא ברצון ראשון ע"ש) וא"כ איך דייני דייני לכפותו להוציא ממנו המקח והגם שראיתי בנדיב לב ח"ב סי' הוכיח מתשו' מהריט"א ז"ל דכשגילה דעתו שבא להחזיר המקח ושוב חזר בו מאיזה סיבה דמפקינן מיניה. אין זה מספיק לדידן שכופין גם בלא גילה דעתו. ועלה ע"ד לתת טעם למנהג משום שאנו אין לנו רק דעת מרן ז"ל ובח"מ סי' קצ"ה פסק דאם אמר הקונה תקנה סודר זה ותקנה לי חפציך לאחר שלשים יום ל"ק מפני שבשעה שיש לו לקנות כבר החזיר הסודר לקונה ופי' בב"י משום דקיי"ל אפי' תפס הסודר המקנה מפקינן מניה והתם בסתם מסר לו הסודר ואיכא דעת אחרת מעכבת ועכ"ז מהני האומדנא להחזיר ולא ס"ל כטעמים דיהיב מהריט"א להני רבוותא אלא דהדרי בי משום דכ"ז הוא עפ"י יסוד המח"א דבאומר ע"מ אין כאן רבית והוספנו גם הסתם באומד"ד. ומרן ודאי דלא ס"ל כהמח"א שלא מצא היתר רק במתנה לאחר המקח ולא במתנה בעתו ובנפול היסוד נפל הבנין של הסתם והאומדנא. ונאמר דהאומדנא תועיל גם לסתמא שהתנה אחר המקח. זה לא שמענו שמהאומדנא נאמר שעשה מעשה חדש: לזה לבי אומר לי לפי מה שראיתי ודקדקתי בס' הפוס' שדברו בזה ולא מצאתי בהם שזכרו ההטבה מהמוכר כמנהגנו רק ההטבה מלוקח למוכר זולת הרב חוקי חיים ז"ל סי' כ"ה הוא שזכר מנהגנו נראה שהמנהג היה פשוט בתחילה לעשות מלוקח למוכר ומחדש הוא שנהגו לעשות ממוכר וא"כ הנה ידוע הוא דתנאי הנהוג במנהג פשוט וכן כל דבר אע"ג שלא נכתב הו"ל כנכתב