יש מאין חלק א נט

קפיד ארבית ואילו לקמיה כתב בהתנה לוקח דהוי רבית קצוצה אבל זאת י"ל כי ה"ה כתב עד"ר ג"ז פשוט פא"ן כמו שית' לקמן ובב"י כתב ע"ד הטור דלא חש לכתוב דין זה מפני שהוא בכלל מ"ש לקמיה מכר קרקע והתנה מוכר ע"ש כונתם דהתנו והד"מ מעיקרא אשמועינן קיום התנאי והדר אשמועינן איסור הרבית. אבל קמייתא קשה. ובחפשי ללמוד זכות למנהג יש' מצאתי טעמי תריצי. א') דהני שטרי דידן אחר שקנו מידו על המכר ונגמר אז חוזרים וקונים ממנו על ההטבה ועיין בכ"מ ובב"י סי' ר"ז דבזה תי' קו' הטור להרמב"ם דהגם שהתנאי קיים וקנו ממנו כיון דמיירי בהכי דנעשה אחר גמר המקח שרי לאכול פירות דהוי כאילו חוזר ומוכרה לו עש"ב וכ"כ בב"י ליו"ד סי' קע"ד משם הרשב"א ופסקה בש"ע שאם נעשה התנאי אחר המקח אפי' שעה אחת ה"ז מכר גמור ואפי' עשה לו שטר ע"ז בקנין ובכל מיני חזוקים חסד הוא שרוצה להתחסד עמו ולהחזיר לו מקחו ע"כ. ובזה אין דבר סת'ר בש"ע מיו"ד לח"מ דלעולם כשהתנאי קיים אסור לאכול פירות כיו"ד אך כ"ז כשהתנה בעת המקח אבל אחר גמר המקח כהך דח"מ התנאי קיים ושרי לאכול פירות. גם בזה יוכל להתיישב מה שסתם בסי' ר"ז ס"ה בהתנו המוכר ולוקח ולא פירש מהו לענין רבית משום דמיירי בתנאי שאחר גמר המקח ועיין בש"ך סי' ר"ז שכ"כ משם הב"ח ובבע"ח ליו"ד סי' קפ"ח כ"כ משם כמה פוסקים והעלה דאין בזה אפי' רבית דרבנן. ב) כי הסמ"ע בסק"י חי' דבס"ה שסתם בש"ע בהתנה לוקח ולא חשש לרבית מיירי שקבעו זמן שתהיה קנוייה עד זמן פ' ומנהו והלאה אם יתן לו מעות יחזירנה לו לכן הוי כמשכנתא בנכייתא באתרא דלא מסלקי וגם האוסרים שם משום דבתורת הלואה נתן לו יודו הכא דבתורת מכר ירד והו"ל כמתנה ע"מ להחזיר ובס"ו מיירי בלא קבע לו זמן וכדבריו כתב המבי"ט ח"א סי' ך' ובכמה תשו' מח"ב בשם רב עמרם גאון ועיין בפ"מ ח"ב סי' פ"ט דבמקבעו זמן שלא לסלק אלא אחריו דהתנאי קיים ולוקח אוכל פירות. ועיין לה' שבט בנימין סי' פ"ה שהביא דברי מרן והסמ"ע להתיר ההטבה. ובנ"ד נמי הרי קובעים זמן שלא לסלק. ג) למ"ש המשה"א בסי' ר"ז ומח"א פי"ג ממלו"ל דבאומר ע"מ שתחזירהו לי אפי' בשעת המכר שרי דמשמע עד שעת החזרה הוא מכור ולא אסרו באומר כשיהיו לי מעות רק בל"א על מנת ע"ש אלא דבזה הרבה להשיב החק"ל ז"ל ח"ב מיו"ד סי' י"ח ומסתיין תרי טעמי הנז'. ועיין בשיו"ב ליו"ד סי' קע"ד כתב משם הרמב"ח ז"ל להתיר במו"ש והטבה רק שיכתבו ההטבה יום או יומים אחר המו"ש ונתמרמר על פשוט המנהג לעשותם תכופים ואמר שלבא לכלל היתר צריך שיקבעו זמן שלא יפדה הקרקע ע"ש. ואחה"ר לא זכיתי להבין כיון שמרן לא התנה שיהיו רחוקים רק אחר גמר המקח מדוע סגי ליה למר דעתו ח"ו ואנן אתכא דידיה סמכינן ובחר בדרך הסמ"ע ומ"מ ג"ז ניחא לדידן. והרב חוקי חיים סי' כ"ה עמד על ההטבה דידן ולא זכר לא מדברי מרן ולא מהסמ"ע אלא שסמך יסוד ההיתר מפני שתולין הדבר ברצון הלוקח והביא שכ"כ הרדב"ז בישנות סי' שכ"ב ותקל"ב שאין בזה חשש רבית אפי' דרבנן ומעשים בכל יום ע"ש. ולכאורה הדבר תמוה דנהי דמהש"ס ופוס' מוכח דכשהדבר תלוי ברצון לוקח שרי אינו רק כשהוא לטובת המוכר אבל כשהתנאי שהלוקח יכפה למוכר לא שמענו ומשכנתא דסורא תוכיח במכ"ש דהתם הלוה יכול לסלק והמלוה אסור להתנות לגבות חובו הכא דהמוכר אסור להתנות לכ"ש דלוקח אסור להתנות לכפותו אלא דודאי גם הרב ל"א רק בהטבות דידן דהתנאי הוא אחר גמר המקח ומחלק בין משכנתא דתחילתה הלואה להכא דזביני. מ"מ הרב ז"ל הוא מן המתירין. ומה שיש לפקפק מדברי מהרימ"ט ז"ל ח"א סי' כ"ג בזה שהחמיר משום שאין מתכונים למכר ואין זה כ"א הלואה וכו' המשה"א שהיקל מטעם שמתנים בע"מ מ"מ חשש להא דמהרימ"ט