יש מאין חלק א נח

ונודע כי היורשי' המוכרים הנז' עניים הם מעיקרא ובפרט למ"ש השכנה"ג אוי"ח משם מהרש"ח סי' ל"ה דמח' הפו' הוא בעשירים והענו אבל בעניים מתחילה לא נחלק אדם ע"ש דלפ"ז הכרעת מרן בין באו ללא באו היא גם בעשירים והענו. ועוד אני אומר דלו יהי דגם בזה מחלוקת מ"מ זכו מכח תפיסתם ומאן מפיק מינייהו ב) לעד"ן דכיון דמסתמא היו מפורסמים הספרים האלה שהם של מעשר והיה ודאי משאילן לאחרים (כי זהו דינם כמ"ש הפרישה ועין בב"ד ש"ש יו"ד סי' א' מה שהאריך בזה ובשאר ענין מעשר) ונמכרו בתוך השוק הו"ל יאוש (מסתם גנבה יאוש בעלים לא שייך בכאן עפ"י מ"ש התו' בב"ק דקי"ד ע"ב ד"ה המכיר דבספרים אין רגילות להתייאש. גם ממ"ש הש"ך סי' שנ"ג סק"ד דלא הוי סג"ב רק בידוע שהבעלים ידעו מן הגנבה) וידוע בסי' שנ"ו ס"ג דביאוש ושינוי רשות קנה לוקח רק מחזיר הדמים כשקנה מגנב מפורסם וכשאינו מפורסם קנה ולא יחזיר והכא איכא יאוש ושינוי רשות והגנב אינו מפורסם. ואפי' אם אין זה יאוש הדין הוא דבאינו מפורסם מחזיר החפץ ומקבל דמיו והכא מאן יהיב ליה דמיה. ועוד דכיון דליכא עדים על הגנבה אני אומר שהבעלים מכרום לאחר (ה"ן הממונים מכרום לאחר) ולקחום היורשים ממנו ודב"ז ש"ס ערוך בב"ק דקי"ד ע"ש. ומכ"ז נראה דהגביר הקונה דיליה נינהו ילמוד וישאיל לאחרים וזכות הרבים תלוי בו. וה' אהבו: סימן י"ב פעי"ק טבריא ת"ו שטר משכנתא הנהוג ביניהם כך הוא שאיך בעד המעות שנטו"ק פ' מפ' השכיר לו הבית בתו"ש גו"ש מהיום הנז"מ וע"ס וכו' ובמשלם שנייא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף. ופעמים שמתנה המשכיר לסלק השוכר אחר זמן מה ויביא לו מעותיו בניכוי שנים שעברו ופעמים שהשוכר מתנה כן. ופעמים ששניהם מתנים וידוע הוא כשמגיע הגבול שגובלים פודים המשכנתא והשת'א הכא מעשה שהיה שחצר מהכוללות נתמשכן ליחיד. וגבלו ההטבה מן הכוללות ליחיד ולא ממנו להם. ורצו הכוללות לפדותה ששוה ששים וממושכנת בשלשים והשוכר ממאן באומרו כי היא שכורה לו ע"ס אלף הששי והוא לא התנה על עצמו שיחזירנה לזמן ההוא. והם משיבים לו דמכח המנהג דנהגו שהגם שהתנאי מצד אחד הצד השני פודה בזמן המוגבל הו"ל כהתנו וכן נהוג נמי בשטר מכר ושכירות שעושים ההטבה מצד המוכר דוקא ועכ"ז בהגיע הזמן המוגבל כופהו הקונה להחזיר לו מעותיו אפי' בבדה"ץ וגם אומד"ד שאין אדם שוכר שוה אלף במאה וסתמם להחזיר. ושמו עלי עין רבנן לעיין בדי"ז ודברם נחוץ להשיב בקצור מפני שהז"ג. ואני בעוניי אמרתי תחילה לעיין בשני הסוגים מכר והטבה ומשכנתא לענין רבית. כי מכר והטבה לכאורה נראה תמוה ממ"ש ביו"ד ר"ס קע"ד וח"מ סי' ר"ז דמכר קרקע והתנה המוכר שיחזירנו לו כשיהיו לו המעות דהתנאי קיים ואסור ללוקח לאכול פירות דזוזי כהלואה גביה. ולכאורה נראה דגם בהתנה לוקח כנ"ד אם התנאי קיים אין זה מכר אלא הלואה כמדוקדק בלשון הש"ע דיו"ד אבל אם אמ"ל הלוקח מדעתו כשיהיו לך מעות אחזיר לך הקרקע אין כאן תנאי וכו' לפיכך הלוקח אוכל פירות משמע דאם הוא תנאי אסור לאכול פירות והגם דבח"מ פסק כלשון הרמב"ם דכשאמ"ל הלוקח מדעתו וכו' התנאי קיים והלוקח אוכל פירות כבר תמה הטור על הרמב"ם וז"ל ואיני מבין דבריו כיון שחושב אותו תנאי וצריך הלוקח לקיימו היאך יאכל הפירות וצ"י. א"כ להש"ע בח"מ נראה שפסק כלשון הרמב"ם וביו"ד כהטור. חוץ מזה יש להרגיש ברמב"ם פי"א ממכירה וכלשונו כתב בש"ע ח"מ סי' ר"ז וז"ל וכן המוכר או הלוקח שהתנה שיחזיר לו המקח בזמן פ' וכו' הרי המכר קיים ויחזיר נראה דבין התנה לוקח או מוכר סתם ולא