יש מאין חלק א נז

מלובלין ז"ל בתשו' סי' כ"ט כתב בזה"ל תרנגולת נמלחה ע"ג נוצה כנהוג וכו' והשפ"ד בסי' ס"ח סקכ"ו כתב עלה הנפק וז"ל הנה מ"ש נמלחה ע"ג נוצה כנהוג זה אמת ויציב דמהני מליחה ע"ג נוצה כמו ע"ג שער ועד"מ כתב נוהגים למלוח ע"ג נוצה ע"כ (זה פלא מדוע שכח ספקו של מור"ם) אבל הגאון מהרש"ק ז"ל בהגהותיו שם כתב דאין הוראה זו ברורה ובירר בחוש שאין דמיון לנוצה וכנפים גדולות עם השער כלל ולא קרב זה אלא העצם שמועיל מליחתו למוח שבפנים וביאר שמ"ש נוהגים למלוח ע"ג נוצה היינו נוצה קטנה ולא כנפים הרחבים ושוכבים זע"ז וכ"כ השפ"ד עצמו בסי' נ"ט והתוי"ט פ"א דטהרות בשם הרמב"ם ע"כ וכן כדמות ראיה ממ"ש רש"י בפרשת תרומה ועזים נוצה של עזים הוא השער הדק והרך) וא"כ אלו המולחים גם על הנוצות והכנפים הגדולים והרחבים אין זה מליחה. ד) שגם ע"ג שער שהתיר הרשב"א ז"ל מצאנו להלק"ט ז"ל ח"ב סי' רל"ג שכתב דלא התיר רק בשער שברגלי השור שהוא שער דק אבל בצמר ארוך שברגלי הכבשים איך יעלה על הדעת שיתיר ודייק בזה לישניה דהרשב"א דלא הזכיר רק שער ולא צמר והגם שהשו"ג בסי' ע"א פקפק בדקדוקו מדשתיק הרשב"א ולא חילק מ"מ כתב שהדין דין אמת שאם יש צמר בראש או ברגל הכבש אין המלח פולט הדם שאינו נוגע בבשר ואם כן אמרו בצמר לאו כ"ש הוא גבי נוצה הרחבה והשוכבת זה על זה: לכן מכל האמור לא מצאתי טעם למנהג העיר הזאת לסמוך על מליחתם שעל גבי נוצה והגם דמה שעשו עד עתה עשוי דהוי כדיעבד וכיון שמולחים העוף מבפנים עיין בסי' ס"ח ס"ד דהעוף אם לא מלחו רק מבפנים מותר מ"מ מלבד דמור"ם כתב ויש אוסרים אפי' בדיעבד גם מרן לא התיר רק בדיעבד ולא לכתחילה ומאן ספין להורות בזה היתר גם לכתחילה מכאן ולהבא ושומר נפשו ירחק סחור סחור. ועליו תבא ברכת טוב: סימן י"א גם נשאלתי מתם אודות שליח מגביר אחד שקנה לו ספרים מיד סרסור שהיה אומר כי בעליהם עניים וכשהגיעו ליד הגביר מצא כתוב בהם שהם קנויים ממעשר כספים. ושואל אם הזכות בלמודם הוא לו או לא: והשבתי דלע"ד זכות הוא לו מכמה טעמי. א) הגם שהט"ז ביו"ד סי' רמ"ט סק"א הבי"ד הדרישה כי במעות מעשר יקנה ספרים וכתב דצריך לכתוב עליהם שהם ממעשר למען ידעו בניו אחריו ולא יחזיקו בהם מילתא דמסתברא דל"א זה רק בבנים עשירים ולא בעניים דמאי שנא מעניים דעלמא ועיין בש"ך סק"ג משם מהר"ם סי' ע"ה דמעות מעשר ליתנם לבניו הגדולים ולאביו כשאין בעיר תקנה לתתם לכיס צדקה וסיים אפי' כשיכולת בידו לפרנסם ממ"א כמ"ש סי' רנ"א ע"כ וכ"כ ב"י משם מרדכי בסי' רנ"א הבי"ד הט"ז שם סק"ג והש"ך סק"ח כתב דבנדר צדקה סתם בחייו יוכל לתתה לקרוביו ע"ש וא"ת אנה"ן בחייו אבל השתא דלאחר מותו יד כל העניים שוה. שתי תשובות בדבר חדא כיון דקי"ל חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו מאן לימא לן שלא נתנם להם בחייו כיון דיצאו מתח"י למוכרם ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן כי אין טוען נגדם. ועוד כי בנודר צדקה הביא בזה מח' הפוס' הב"י סי' רנ"א י"א דקרוביו קודמים לכל אדם וי"א דאין להם קדימה ומדברי הר"מ נראה דאם כבר באו ליד גבאי אין להם קדימה משא"כ כשעדין לא באו וכ"ן דעת מרן בש"ע שכתב מי שנתן מעות לגבאים לצדקה אין לו ולא ליורשיו כח בהם משמע אם כבר נתן ומור"ם כתב חי' זה בהגה שם להדיא ומהרש"ך ח"ב סי' ל"ח הפריז דכשלא באו ליד גבאי אין כאן מחלוקת וא'"כ בנ"ד שנדר סתם ולא באו ליד גבאי ויורשיו עניים פשיטא דהם קודמים ודידהו הוי וגם לתנאי מור"ם שיהיו עניים בעת הנדר הרי נחקר