יש מאין חלק א נו

ס' תערובת בבשר שלוקחים השו"ב מבהמות וכבר נמכר דהבדה"ץ התירו מטעם תערובת יבש ביבש. והשיג עליהם דבהיתר זה צריך כמה חומרות גם טעם כל דפריש מרובא פריש הוק' להם דלא נשאר שיעור כזה ושבו לטעם הראשון דהגם דצריך כמה חומרות הכא כיון דלאו בריא הוא שכל אחד יש בידו תערובת איסור וכו' וזיל הכא קמדחי תלינן להקל וכו' והרבה דיות נשתפכו בינם ובין הרב המחבר ובסי' י"ד דצ"ז הודה להם ומצא היתר נכון דהראשונים שלקחו ודאי שרי משום כל דפריש וכו' והאחרונים כיון דאין שם תערובת יבש ביבש בודאי כי אפשר דהראשונים לקחוהו אין כאן אלא ספק וכיון דכל החומרות מדרבנן ותו דקבוע זה דרבנן סד"ר לקולא. אכן עדין צריך תקון דאפ' לבא לאיסור תורה כשמבשלן יחד ולא יהיה ששים בקדרה לבטל וטעם כעיקר דאורייתא וכו' מ"מ האיכא ס"ס ס' דלא יש באחרונים תערובת איסור כלל ואת"ל יש שמא כשנתבשל היה ששים נגדו ע"כ. וסיים הרב ללמוד להתיר גם בנדונו מס"ס עש"ב. וכל דב"ק ודברי הגו"ר ובדה"ץ שם מסייע שיש בו ממש למש"ל ועיין לה' זרע אמת יו"ד סי' ל"א עמד באותו מח' דהב"ח והש"ך אם בשלם בשתי קדרות קודם שנודע התערובת והחזיק במעוז הב"ח להלכה ולמעשה ושמח לבי כי הלכה זו יצאה בהינומא וצויי"מ: סימן יו"ד נשאלתי על אחת הערים שמולחים התרנגולת בנוצתה וגם מתוכה בפנים ואח"כ מולגים אותה בכלי ראשון על סיר רותח אי שפיר עבדי או לא. והשבתי בקצרה חלילה להקל בזה לכתחילה. א) דהגם שהרשב"א ז"ל בת"ה והבי"ד הטושו"ע יו"ד סי' ע"א. כתב גבי מליחת הראש דאין השער שבראש מעכב מלפלוט דם ומולח על השער וכ"כ מור"ם סי' ס"ח בהגה ס"ו וכ"כ שם בד"מ וסיים וצ"ע אי מלח תרנגולת עם נוצתה אי מהני בה מליחה כמו שער וראיתי שנוהגין למלוח תרנגולת עם הנוצה ולמולגה אח"כ ע"כ. מ"מ הנה לא ידענו אופן המנהג הזה שראה ז"ל וכדי שלא יהיה מעשה לסתור הצ"ע שלו ז"ל יש לנו לפרש שהיו מולגים בכלי שני וחוזרים ומולחים אחרי כן דאין מליחה הראשונה שעל הנוצות גומרת. ויסוד המנהג עפ"י הי"א שכתב הרשב"א גבי שערות הראש עיין בטור רס"י ע"א. וגם אם המנהג כפשטו מ"מ מור"ם ז"ל נסתפק והצ"ע ולא סמך על המנהג ומי יבא אחרי המלך להקל בספק איסור דם דאורייתא. ב) כי המולחים לא ידעו ולא יבינו לחלק לקחת העוף מצד הרגלים ולזרוק עליו מלח או לקחתו מצד הראש. ואם יקחוהו מצד הראש ויזרקו המלח זה דבר שהשכל מחייבו ואין בו שום ספק כי המלח לא יגע אל הבשר כלל מאחר שסדר הבריאה בנוצות שתחילת צמיחתם מצד ראש העוף ומתפשטים בלבוש לעוף לצד רגליו והמה מגן אליו לבלתי נגוע בקצהו שום דבר ומפנ"ז איפסיקא הלכתא בסי' ס"ח סיו"ד גבי עירוי מכלי ראשון דסגי בקליפה דאם ראש העוף למעלה כשמערה עליו א"ץ קליפה כי הנוצה מגינה ע"ש ואם במים שדרכו לפעפע הועיל הגנת הנוצה מדוע לא תועיל גבי מלח שלא יכנס לשם ועיין להג' חת"ס ח"ו סי' ס"א אודות המורה שהורה להסיר נוצות העוף קודם שהיה במים שכתב כי יפה הורה והדמיון לטלפי רגלי הבהמה אינו עולה יפה דא"כ יאמר גם במליחה שתועיל על גבי הנוצות כמו שמועיל לטלפי הבהמה ולא אאמין שיטעה בזה שום אדם כי נוצות העוף הוא גשם נפרד מגוף העוף ומפסיק בין המלח והמים שלא יפעלו בגוף העוף משא"כ בטלפים שהם מחוברים לגוף הרגל כמו העצם שסביב המוח שבתוכו וכו' וע"ש שמחלק בשריה בין כשראש העוף למעלה או כשראשו למטה וכמ"ש ולפי המנהג שהזכיר מור"ם ז"ל פשיטא שאינו רק לנזהרים למלוח ולזרוק מצד הרגלים ואולי שמחשש חוסר האזהרה נסתפק מור"ם ז"ל אם יועיל. ג) אמת זאת מצאנו למהר"ם