יש מאין חלק א נד

מותרים מדין ביטול חד בתרי. וכ"ז לדידן אבל לדידהו הגם שכתבתי לעיל דמשום ס' אי הוה חה"ל או לא יהבינן לה דין שאינה ראויה מ"מ יש להם מחלוקת אחרת בזה דהטור חלק על הרשב"א במה שאסר הנשארים אחר ידיעת הס' משום חומרא וכתב דמן הדין אסורים דכל קבוע כמע"מ דמי ואסור בכל דבר. אמת כי הב"י תמה עליו דאין זה דין קבוע רק דין יבש ביבש והדרישה והד"מ ישבו דמיירי בנפל טרפה במקולין ולא נודע אבל כשנתערבו החתיכות מודה דיבש ביבש הוא והט"ז הק' עליהם וישב באופן אחר דההפרש הוא בין נתערבה חתיכה אחת לנתערב גוף שלם שיש בו כמה חתיכות דבזה ל"ש ביטול חד בתרי וכו' והפר"ח חלק עליו דגם בזה מודה הטור דחד בתרי הוא. ולדברי כולם נראה דבנ"ד דהוא חתיכה אחת ונודע המקולין מודה הטור מ"מ אכתי הבנת הב"י שהבין דהטור בכל אופן מיירי היא נגדנו. ועיין בפרישה סי"ט בשם הב"י והש"ך סקי"ד ובש"ך סקכ"ט כתב דנקטינן כהרא"ש והטור וכשבאנו לחוש לקבוע אפי' אי לא חשיב ליה קבוע כ"א מדרבנן עכ"ז יש לנו לדון בו מ"ש מרן שם ס"ו וז"ל בע"ח וכו' שנתערבו בהיתר וכו' אפי' אם פירש אחד מן הרוב אחר שנודעו התערובות אסור והוא שהפרישו במתכוין אבל אם פירש ממילא שרי ובש"ך סקל"ו כתב כי הרא"ש והרבה פוס' ס"ל דאפי' פירש ממילא אסור שמא יחזור ויקח מהקבוע וא"כ לדידהו יש להם לחוש אפי' פירש ממילא וכ"ש דאותם הראשים הנשארים חזרו והוקבעו בחנות ויש מח' בזה דלהש"ך בדעת רמ"א ס"ל דאין כאן קבוע אבל הפר"ח סקכ"ח ס"ל דהדרו לקבעייהו קמא. ויש להם להחמיר כהפר"ח ואפי' למור"ם והש"ך דוקא בפירשו אחת אחת ולא בפירשו מחציתם בבת אחת כמ"ש הש"ך סקל"ד ואפי' בפירשו אחת אחת עכ"ז השנים האחרונים אסורים והשתא שחזרו ונתערבו ה"ז דומה למ"ש מרן ס"ח וס"ט דאינו מתבטל בשתי תערובות וצריך שלשה ע"ש. כ"ז היה ראוי לחוש בנד"ז לדידהו ומ"מ יש להם פתח היתר מס"ס ספק דאין דין קבוע רק בט' חנויות וכו' ואחת מוכרת וכו' ולא זולתו ואת"ל כהטור דמלבד הך קבוע איכא גווני קבוע אחריני שמא גם הטור לא פליג בנד"ד וכדברי הד"מ והפרישה והט"ז ודלא כהבנת הב"י ומתהפך הכי ס' אי הך תערובת ליכא מאן דיהיב ליה דין קבוע ואת"ל דגם בזה פליג הטור שמא ה' כהרשב"א ז"ל. וכבר כתבתי דמהני ס"ס בפד"ר ובפרט כי במ"א הוכחתי כשיש חולקים בפי' איזה פוסק כמח' זו בביאור דברי הטור ולא נאמרו דברי הפוס' להדיא הו"ל כתלתא ס' דמהני לכ"ע בפד"ר ולא נשאר בזה פקפוק מצד קבוע אלא דינו כיבש ביבש דחד בתרי בטול ומה שחש כת"ר כשחזרו ונתבשלו הדין דין אמת מפורש בסי' ק"ט דיבש ביבש כשחזר ונתבשל אסור אם אין שם ששים מפני שהרוטב בנותן טעם ונבלע בחתיכות. ואפי' לאכול כ"א בפני עצמה ע"ש. אבל כ"ז כשבשלן כולם ביחד כמפורש שם אבל כשבישל מקצתם לצד אחד ומקצתן לצד אחר מותר. וכ"כ שם להדיא הב"י משם הרשב"א ז"ל וא"כ בנד"ד שיש חמשים ראשים ואי אפשר לבשלן בבת אחת ל"ש דין זה. וכן למד הב"ח מדברי הרשב"א והפליג דאפי' בשלן כ"א בפ"ע קודם שנודע לו התערובות עכ"ז שרי והגם דהש"ך סקי"ב והפר"ח תמהו עליו דקודם שנודע התערובות גרע טפי מ"מ כולהו מודו דבנ"ד דנתבשלו אחר ידיעת התערובות ודאי שרי. רק יש לנו להחמיר להשליך אחת מהן כמ"ש מורם שם וכת"ר בחר לו למכור הטלה בלי בדיקה ולא למכור ראש אחת מהראשים וניחזי אנן איזה מהם יכשר יותר: ותחילה נבין דמיון כת"ר זה לבא גוי ונטל הריאה דאפי' ליש מחמירים מודו בטלה דאין סרכות מצויות וכו'. ודמיונו כאריה הלא הוא כתוב בסי' ט"ל ס"ב אך באמת תחול הרגשתו אמאי לא התירו בטלאים להשליך הריאה כמו שהתירו להשליך הראש. אך התי' לזה פשוט כמ"ש בשמ"ח סי' ל"ט ס"א דכשגזרו בבדיקת הריאה משום מיעוט המצוי לא חילקו אפי' ביונקים זולת כאשר נאנסה