יש מאין חלק א נב

הנז' לדידן ולדידהו ומשם תצא תורה. א') ענין בריה עיין בש"ע סי"ק ס"א שצריך להיות דבר שאסור מתחילתו לאפוקי עוף שנתנבל ועיין בש"ך סק"ד בכ"ש נטרף ועיינתי בב"י ולא מצאתי שום חולק בזה ועיין בכנה"ג הגב"י או"ג מ"ש משם הש"ד ודחאו וא"כ אין כאן דין בריה. ב') ענין חה"ל לדידן פשיטא שאין לחוש מכמה טעמי אי ממ"ש בש"ע סי' ק"א דלא חשיב חה"ל רק במבושלת ואי משום שפסק שם דתרנגולת בנוצתה לא חשיב חה"ל ובהגה כתוב דה"ה לרגלים וראש שלא נחרכו משערן ומפו' שם דמיירי גם אם הסירו הנוצה והשער אחר התערובת ובש"ך שם הט' דאינו חוזר וניעור ואי משום מש"ש דבריה וחה"ל לא שייך כ"א בשלמים ולא במרוסקין אפי' נתרסקו אחר התערובת ובהגה אפי' נודע התערובת קודם הריסוק והכא הראש א"א שלא יתרסק דאין דרך לבשלו שלם ואינם מתכוונים לבטל האיסור דלאו כ"ע דינא גמירי. אבל לדידהו הנה בטוב"י מפורש דלהרא"ש כיון שראויה להתכבד כשיסירו הנוצה או כשתתבשל חה"ל היא וגם כי הכנה"ג בהגב"י או' ל"ז כתב משם הפוס' דראשי הבהמות והרגלים אעפ"י שלא נחרכו חה"ל הם. ומ"מ גם לדידהו נראה שאין לחוש עפ"י פסק מור"ם בס"א דבספק אזלינן לקולא וכן נמשכו בזה הט"ז והש"ך שם והכנה"ג בהגה"ט או"ג וה"ן הרי יש ס' משום פד"ר ובפרט כי בטעם הריסוק עוד לא נמצא חולק בו. ג') ענין דבר שבמנין גם הוא לדידן הנה פסק הש"ע סי' ק"י דדוקא דבר חשוב אוסר במינו בכל שהוא וכו' אבל שאר דברים אעפ"י שדרכן לימנות הרי אלו בשיעורן ועיין בש"ך שר"ל אעפ"י שלעולם אינם נמכרים באומד אלא במנין והגם שלכאורה נראה שזה סותר למ"ש בסי' פ"ו דביצת נבלה וטרפה וכו' אפי' נתערבה באלף כולם אסורות ובב"י מפורש הטעם מבעה"ת דהוא משום דבר שבמנין כבר עמדו האחרונים ע"ז עיין בט"ז וש"ך ופר"ח שם סי' פ"ו והפר"ת שם יישב דבסי' פ"ו מיירי בביצת עוף גדול דבלא"ה הוא דבר חשוב ודב"ח לא בטיל. גם הבאה"ג תי' דמשום דלהרמב"ם ביצת ריקום אפרוח הוי בריה ולהראב"ד נמי כל ביצה לפיכך סתם מעיקרא ביצה אינה בטלה משום בריה ושוב חילק בין ביצת אפרוח לשאין בה אפרוח ע"כ (המשבצות זהב הק' וז"ל ומ"ש הבאה"ג ק' דבסי' פ"ו מיירי בלא אפרוח שכ"כ ביצת נבלה. ולא ידעתי מאי קו' דביאור דבריו דתני והדר מפרש ומריש כתב ביצת נבלה הכולל ב' סוגים גם באפרוח ולזה סתם דאינה בטלה ושוב פירש באיזה סוג מדבר) והמורם מכולם דמ"ש בסי' ק"י עיקר וכ"כ להדיא הפר"ח והבאה"ג סי' ק"י ע"ש רק ראיתי להכנה"ג בהגב"י סי' ק"י אוי"ו תי' ב' תי' הא' כהבאה"ג והב' כהפר"ת רק הוסיף בזה דהטעם בסי' פ"ו משום דבזה"ז הביצה היא דב"ח ונמכרת במנין ע"ש. ומזה נראה דכ"ש הוא לראש כבש דהוי דב"ח ונמכר במנין דאינו בטל אבל לו יהי אלא שיש פלוגתא אי הוי דב"ח או לא כבר כתבתי דמור"ם פסק דאזלינן לקולא וכ"כ נמי הכא בסי' ק"י ס"א ועיין בש"ך. רק דלגבי דידהו אין זה מציל מכח מה שפסק מור"ם שם דכל שדרכו תמיד לימנות אינו בטל ומדחש כת"ר לדבר שבמנין נראה דבמקומם דרך הראש תמיד לימכר במנין ואע"ג דהש"ע פסק שאין זה דב"ש ומיהו הוי פלוגתא ויש להקל כמש"ל. אין הנדון דומה דהתם קיימא תקנת חז"ל דדבר שבמנין אינו בטל כשהוא דב"ת ומסופקים גם בשאינו חשוב אבל הכא הספק הוא בעיקר הדין אי גזרו על דבר שבמנין הגם דפשיט"ל דהדבר הוא דבר שבמנין ואולי באמת גזרו ואם נעשה להיפך תתבטל התקנה לגמרי והגם שיש פנים אדרבה להקל בזה הדבר צ"י. ומ"מ יש צד אחר להקל גם לדידהו כי בסי' ק"א כתב הש"ך סק"ז דמשמע מהש"ע והפוס' דתרנגולת בנוצתה גם בכלל דבר שבמנין אינה כיון שמחוסרת מעשה ודלא כהת"ח כלל מ' שכתב דחה"ל אינה אבל הויא דב"ש ומלבד דהרב מנחת יעקב סק"ו כתב על הש"ך ששגג כי גם הת"ח הוא בס' הפוס' גם הרב ש"ך נראה שדעתו לפסוק כהפוס' הנז' שכ"כ בסי' ק"י ולענין דינא על סי' ק"א סק"ז